כשהייתי צעירה נהגתי לקרוא ספרים בבולענות כמו מכונה לגריסת נייר. עם הזמן קראתי פחות ופחות וגם ערכם של הספרים נראה לי שיורד עוד ועוד עד שהגעתי למצב שקראתי, בד"כ, רק ספרי מתח ותעלומות, מדע בדיוני ופסודו מדע. וגם אלה עם התפתחות הטלוויזיה וסדרות המתח הפסיקו לעניין אותי עד שלבסוף הגעתי למעין מצב משונה בו ראיתי סדרות טלוויזיה, מדי פעם הוצאתי ספר מתח מהספרייה, וספרים כמעט לא קניתי.

ולאחרונה החל מבצבץ אצלי מעין עניין חדש, ספרי מסע אמיתיים. שניים קניתי באיזה מבצע, אחד על דרום אמריקה ואחד על שהות של שנה בהודו. ושאלתי לחברה שלי, שהיא הרפתקנית גדולה וחורשת עולם, אם רוצה שאשאיל לה. והיא בדקה אותם, הרהרה ואמרה, "לא, תודה. את יודעת שיש אצלי ספר שלך ?"

טוב. אמרה מה שאמרה. אך בפעם הבאה שהגיעה לביתי הגיעה יחד עם הספר. שכחתי מקיומו ושמחתי לראותו והחלטתי לקראו מחדש. ומדי כמה ערבים אני מצליחה להתגבר על קולות ההמייה והפיתוי של הטלוויזיה, מכבה אותה, נכנסת למיטתי, מקיפה עצמי בכריות שנקנו במחיר מבצע לזוג, קוראת לקונן החתול שלי, וקוראת לאט לאט.

ומהו הספר ? אינו ספר בידור או העברת הזמן. זה ספר כמו פעם, אשר דרכו מכירים אדם יוצא דופן ומיוחד במינו, שחיי חיים מיוחדים בארבעים ושבע שנותיו הקצרות, ללא תסביכים או מעצורים, למרות קשיים מיוחדים במינם. ולא רק חייו של אותו אדם מעניינים, אלא גם התוספת, שמדובר באישה בתחילת המאה העשרים, אשר חייתה כאוות נפשה, חייתה וגם יצרה. ולא רק אלה, אלא שגם הספר עשוי יפה, 447 דפים מתורגמים מאנגלית בהוצאת דביר, 392 פריטי ביוגרפיה, 35 איורים, 85 תצלומים, הסברים ביוגרפיים ופסיכולוגיים לציורים המופיעים שם, תצלום שער בצבע, ביבליוגרפיה נבחרת, מפתח שמות, ספר שחובר בקפדנות וביסודיות. ומהו הספר ? שם הספר "פרידה" והוא ביוגרפיה של הציירת פרידה קאלו. נכתב על ידי היידן הררה.

אני לראשונה שמעתי על פרידה כשהייתי בפאריס, בשנת 1998, ונלקחתי לראות תערוכה של ציוריה, ולא הבנתי ממש מה אני רואה. וגם לדעתי זקוק אדם למזל להיות מפורסם, ועל כל מפורסם מוכשר אחד קיימים בוודאי לפחות עוד מאה מוכשרים כמותו שאף אחד לא שמע עליהם וגם לא ישמע. ובכן, לא ממש התרשמתי. אלא שאת הביוגרפיה על פרידה ראיתי כמדומני גם כן באחד הירידים, כי מאחורי הספר כתוב שעלה 85 ₪ ואיני מאמינה שקניתי אותו כך. והנה, כמו שאומרים שהלך לחפש את האתונות ומצא את המלוכה כך אני קניתי את הספר, אולי עקב דיוקן עצמי צבעוני מדהים שלה בחזית הספר. והתחלתי לקרוא, והרי המלצתי.

ראשית, בספר זה יש בשר רב. עובדות רבות. אין זה ספר מלא דיאלוגים מילים פורחות של מיומני שיחה ותרבות שהחלו ממלאים נובלות דפים על דפים בכל מיני הרהורים נימוסיים על אנשים אחרים והכול מחשבות אדם על מעשי אדם ואין שם דבר טבעי שאינו שייך לאדם. הספר מתאר דברים כהווייתם בעולם בהחלט לא וירטואלי ומשאיר לקורא מקום להרהר ולשקול. למשל, מספר עמודים לאחר פתיחת הספר, בעמוד 19, מתארים ב-20 שורות את אביה של הציירת. כך:

 "בתקופה שבה בנה גיירמו קאלו את הבית בקויואקאן [1904], הוא היה צלם מצליח שזה עתה התמנה מטעם ממשלת מכסיקו לתעד את המורשת האדריכלית של האומה. היה זה הישג ראוי לציון למי שהגיע למכסיקו רק שלוש-עשרה שנים קודם לכן, ללא תקוות מרחיקות לכת. הוריו, יעקב היינריך קאלו והנרייטה קאופמן קאלו, היו יהודים הונגרים מאָָראד, היום חלק מרומניה. הם הגרו לגרמניה והשתקעו בבאדן באדן, שם נולד וילהלם בשנת 1872. יעקב קאלו היה צורף שסחר גם בצורכי צילום. כשהגיע השעה, אפשר לו מצבו הכלכלי המצוין לשלוח את בנו לאוניברסיטה בנירנברג.

 בסביבות 1890 בא הקץ על הקריירה המבטיחה של הסטודנט וילהלם קאלו, עוד לפני שהתחילה: לצעיר נגרם נזק מוחי בעקבות נפילה, והוא החל סובל מהתקפים אפילפטיים. בערך באותה תקופה מתה אמו, ואביו נשא אישה שנייה, שלא היתה לרוחו של וילהלם. בשנת 1891 נתן האב לבנו בן התשע-עשרה דמי נסיעה למכסיקו. וילהלם שינה את שמו לגיירמו, ולא שב עוד לעולם לארץ הולדתו.

 הוא הגיע למכסיקו סיטי כמעט בלי כסף ועם מעט מאוד רכוש. בזכות קשריו עם מהגרים גרמנים אחרים הוא מצא עבודה כקופאי ב"קריסטלרייה לואב", חנות לכלי זכוכית. מאוחר יותר עבד כזבן בחנות ספרים. לבסוף עבד בחנות תכשיטים בשם "לה פרלה", אשר בעליה היו בני ארצו שעשו יחד איתו את המסע מגרמניה למכסיקו.

 בשנת 1894 התחתן גיירמו עם אישה מכסיקנית, אשר מתה ארבע שנים אחרי כן כשילדה את בתם השנייה. אחר כך התאהב במטילדה קלדרון, גם היא מעובדי "לה פרלה".....[אימה של פרידה] ....... הבכורה מבין שנים-עשר ילדיהם של .איסבל גונסלס..,בתו של גנרל ספרדי שהתחנכה במנזר, ואנטוניו קלדרון, צלם ממוצא אינדיאני .....” (עמוד 19)

וכמדומני מעבר לכך לא נזכר יותר עניין מוצאה היהודי של פרידה כלל בספר, מלבד, אולי, בקטע מהתקופה בה שהתה בארה"ב שם התוודעה גם לאמנים יהודים. הידעתם שהייתה בת לאב יהודי ?

פרידה הייתה ילדה שובבה. בגיל שש לקתה בשיתוק ילדים וכשהבריאה נותרה עם רגל דקה. הרופא המליץ על תוכנית של תרגילי התעמלות כדי לחזק את הרגל הימנית שהידלדלה. "גיירמו קאלו, שגילה רוך ודאגה מופלגים במשך מחלתה של בתו, דאג לכך שהיא תעסוק בסוגי ספורט שונים שנחשבו חריגים מאוד לילדות מבתים טובים במכסיקו של הימים ההם. היא שיחקה כדורגל, עסקה באגרוף ובהיאבקות, ונעשתה אלופת שחייה....."(עמוד 27). עם זאת, הרגל נשארה דקה מאוד וכדי להסתיר זאת "נהגה פרידה לגרוב שלושה או ארבעה גרביים על השוק הרזה יותר ונעלה נעליים עם עקב ימני מוגבה."(שם, 28).

ב-1925, בגיל שמונה-עשרה, כששבה מבית הספר התנגש האוטובוס בו נסעה הביתה בחשמלית. היא שופדה על ידי מוט מתכת ברכב ההרוס, עמוד השדרה שלה נשבר, אגן ירכיה התרסק ואחת מכפות רגליה נמעכה. ומאז עד יום מותה, עשרים ותשע שנים אחרי כן, חייתה בצל איום מתמיד של נכות וסבלה מכאבים בלתי פוסקים.

כל אלה לא מנעו ממנה למצות את חייה עד תום, להינשא לדייגו ריוורה , אחד הציירים הידועים במכסיקו, לארח בביתה את טרוצקי, ולהכיר את כל האינטליגנציה הבינלאומית שעלו אליהם לרגל. גברים רבים חיזרו אחרי פרידה והיו לה מאהבים רבים. חייה היו מדהימים והיא השאירה את חותמה על עולם האמנות וגם, לדעתי, על ההיסטוריה המתועדת של האישה המודרנית. כל אלה למרות חיים בכאב בלתי פוסק ומגבלות גופניות. (וגם למיסטיקאים, מניחה אני, לו היו מבקשים מהם להעלות מקצת מהרהוריהם על הנייר לגבי הנשמה הזו ועל מה התגשמו חייה בעולם הזה כך,  היה בוודאי מה לשער).

פרידה נפטרה פחות משנה לאחר שהציגה לראשונה תערוכה מקפת של ציוריה במכסיקו מולדתה. היא הגיעה לתערוכה נישאת על גבי אלונקה אל מיטת האפריון שלה, שהוצבה בגלריה עוד בשעות אחר הצהריים, כשהיא לבושה בתלבושת מכסיקנית מפוארת.

אני תקווה שיהיו קוראים שהמעט שהבאתי בכאן יעניין אותם וירצו לקרוא על חייה של דמות נשית כה יוצאת דופן זו, בספר עב כרס מעולה ומתועד המביא גם רבים מציוריה. זה ספר שניתן לשוב אליו מדי פעם עם השנים גם לאחר שקראנו אותו ובכל קריאה חוזרת להתרשם אחרת, בתוספת ניסיון השנים שלנו המצטבר אשר מעניק תובנות והרהורים חדשים כשקוראים אותו.