עלים נושרים, פחדים מתגלים

על עץ שתלוי על בן אדם

אדמה רטובה בדם , אינה מצמיחה דבר,

כמו במדבר, השועל,

דואג לעצמו.

נדקרת נמכרת ורק אז נזכרת

כמה טוב היה לך

לצידי

לא פה- שם-בגן הקטן

אמרת את שאוהבת אותי

ובאותם ערבים על במת הכוכבים רקדו שני ליצנים

על הכל הם צוחקים, על השמש, על הירח על הפרחים שפורחים

בעודך באור הלבנה בין קני סוף רצה שמועה

על אביר, שיצא למסע,

לאהבתו להוכיח רצה, שבינם נולד רגש שלא ידע תמותה

שבע משאלות הגשים לה, לשבע הדברים שאהבתי בך

אך כשחזר, גילה היא שרועה, אנוסה, על אדמה שם גדלה:

שיערה פרוע ודמעותיה של מלאך לבן

שפתיה אדומות כשמלתה הקרועה שאמרו בצחוקה אחרון,

בלי ריב או מדון

"למה השארתני לבדי?"

"כאן תחת השקדיה חיכיתי לך"

בכיתי בעודי נושק לה פרידה לעולמים

על העלים שהחלו נושרים

ומגלים

שני שמות חרוטים

על לב ליבה של השקדיה

בה החלה והסתיימה

אהבתם של בני תמותה.