ולפעמים היא חושבת,
למה רק לי אין דוד גיבור שנפל במלחמה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אויש.. ..מהמחשבות האלה, שלא נעים לנו (לי לפחות) להודות בהם. חזק וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון... זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת... שלא נדע צער. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חס וחלילה לא רוצה דוד גיבור כזה מעדיף דודים חיים , באמת אף פעם לא חשבתי אפילו בכיוון הזה , את יודעת זה גם נשמע מאוד אגואיסטי . [ליצירה]
- [ליצירה] באמת? פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער". זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה נכון אבל... מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת. נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה עצוב ולפעמים נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומרגש... מאוד קולע... ולפעמים גם די נכון אפילו שזה כואב... תמיד בשמחה! :) בת מלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] . ה"כש" קשה לי. ידיעה מראש שזה מה שיהיה? ובכל זאת, ידיעה - לא להרפות. "אבקר", נשמע - לא שהות רבה, כן עזיבה, אם כך. נו, מצב מסובך. (בית שני, שורה שלישית, לא צריך להיות "בן"?) [ליצירה]
- [ליצירה] הו, אתה משו-משו! מוות זה אחלה נושא! שתהיה בריא. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, כיף לקרוא שוב. זה טוב, זה. רק, הסוף, צפוי מדי, ואם כבר להתאים למתקרבתנו, לא היית צריך לסיים אותו כך, והוא יוצא סתם קיטש (שמרוכך מעט ע"י המשפט האחרון - ובכ"ז). [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת, שאח זה לאו דווקא עניין של דם. (ובכן, ברור מאליו.) לא, לא רק בעניין של המתנחל. [ליצירה]
- [ליצירה] אף פעם לא היו לכם קוראים. [ליצירה]
- [ליצירה] יו! מרק דגים בישל קיפוד ברוטב מיונז! אפשר להבחין במוטיבים חוזרים בסיפורים שלך, הטלת משימה מטופשת על הגיבור המטופש בידי דמות מטופשת אחרת, וסיום/אי סיום המשימה בדרך מטופשת ביותר, שאיכשהוא מובילה להתקדמות העלילה למרות כל הציפיות. (: שתהיה בריא. שבוע טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אם כך.. אז ב- טי"ת, לא? כן, רק בגלל זה (: נו, באמת, צריך סיבה? [ליצירה]
- [ליצירה] תחושת הזרות יוצרת נבדלות? ובסוף לא רואים כלום, כמו המשקפיים של פורד פרפקט, מסכה של חושך רגוע ירדה עלינו, זה לא רוגע, זה הקו המתמשך שאומר שאין חיים, אין תנודות. הרוגע המעושה שחונק את הלב, לא נותן לו להתפרץ, לא נותן לרגשות, החיוביים והשליליים, לצאת. הייתם אומרים, החוזק הוא לשמור את הרגש בפנים? הו, לא, זאת חולשה. קשה לשחרר את הקו הזה. אבל כאן יש שלווה, שקט, עצים, עמק, ציפורים, ו - ארעיות של יום אתגרי. גם היום האתגרי והקשה, גם הוא ארעי ורגעי, וסך הכל - העולם מלא שלווה. כמוהו, גם הרוח פזורה, נודדת, לא מוצאת את מקומה. בדיבורו איתה, הוא צריך להתאמץ בשביל למצוא את המילים שלה. ללא כח, חלש, נידח, שכוח אל, מרגיש זר, גר, אבוד, בודד, פעם זה היה המקום שלו. השייכות שלו. עכשיו הוא התנתק. זהו. התנתק. עצם עיניו. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן. *. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, עכשיו אני כולי דומעת ומצומררת. הסגנון כתיבה שלך ממש יפה.... [ליצירה]
תגובות