ולפעמים היא חושבת,
למה רק לי אין דוד גיבור שנפל במלחמה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אויש.. ..מהמחשבות האלה, שלא נעים לנו (לי לפחות) להודות בהם. חזק וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון... זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת... שלא נדע צער. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חס וחלילה לא רוצה דוד גיבור כזה מעדיף דודים חיים , באמת אף פעם לא חשבתי אפילו בכיוון הזה , את יודעת זה גם נשמע מאוד אגואיסטי . [ליצירה]
- [ליצירה] באמת? פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער". זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה נכון אבל... מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת. נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה עצוב ולפעמים נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומרגש... מאוד קולע... ולפעמים גם די נכון אפילו שזה כואב... תמיד בשמחה! :) בת מלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] מה הקשר? בורה. באמת, מה הקשר. להוציא. להשאיר משהו בעולם. השירותים הינם מקום בו אתה נמצא לבדך, הבדידות הינה המוות. האתר שבבית האחרון הוא מטאפורה לגוף האדם, היצירות הן הדברים אותם הוא רוצה להשאיר לעולם. להדפיס, שישאר בטוח, שלא יהיה תלוי בנציגות הגשמית שלך בעולם. כשאדם נמצא בשירותים, הוא מרגיש לעיתים קרובות שהוא הולך למות. זה המקום בו אתה יכול לחשוב הכי הרבה. בשקט. לחשוב - ואז עולות בך כל המחשבות הרעות, ומשתלטות עליך, גם הבדידות. להנציח את הבדידות, להנציח את הרגשות. כשאתה לבד ויכול למות ואף אחד לא ישים לב, אף אחד לא יהיה איתך ברגעיך האחרונים ולא יוכל לשמוע את מה שיש לך להגיד, כך גם ב'צורה', אתה לא יכול לבטוח בשרת הזה. אולי לפתע כל היצירות יאבדו. כך גם אי אפשר לבטוח בחיים, בכל רגע אתה עלול למות. הדפס, כתוב את עצמך, את מי שהיית, את מה שהיית. אפשר לקשר את זה גם לשואה, מכיוון שאנחנו ביום השואה. האני השר יושב בשירותים במחנה השמדה, במסגרת מסע לפולין. הוא יושב בשירותים ונותן לרגשות להציף אותו, הוא לבד, מותר לו. הוא חושב על איש שאומנם לא ישב בשירותים סביר להניח, אך נתן לעצמו מעט פרטיות לרגע קט, לפני שישים שנה, על מה שהוא חשב, בידיעה שאלו הדקות האחרונות שלו. הוא לוקח את מחשבותיו של אותו איש דמיוני, או אולי איש כללי שהמדריך סיפר עליו, אולי איש ספציפי, ושם אותן מולו כצוואה לחיים. להדפיס. מסופר על אנשים שרצו שמשהו מהם ישאר בעולם הזה, זרקו מכתבים, יומנים, שירים, מתוך רכבות, שילמו לסוהר בשביל שישמור מכתבים ויביא אותם ליעדם, הבריחו אותם, מה לא עשו על מנת להשאיר גל עד לעצמם. כך גם אנחנו שכמותם לא יודעים מה ילד יום, עלינו להדפיס, ובזמן הישיבה בשירותים, בשעת ההזדהות הזאת, האני השר מבין את הכל יותר טוב וכמו מבטיח לעצמו להפיץ את הצוואה, תדפיסו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש יפה. הסימוניה שבסוף. כל השאיפה של השיר אל השורה האחרונה. [ליצירה]
- [ליצירה] גורל. זה בדיוק כל כך מתאים לי עכשיו לקרוא דבר כזה. אמיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש חמוד ביותר. אבל עכשיו אני מעוצבנת כי חשבתי על משהו, אבל אז חשבתי על זה שוב, והגעתי למסקנה, שלא יעזור לי אם אני אגיד את זה, כי יהיה לזה קצת קשה לשמש רעיה כנגדי, אז מה עם רע? כן. כל מה שתגידי ישמש רע כנגדך. נו טוב, יו גרנט. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה טוב.... כאילו, כתבת את הסיפור עם כל הפרטים בשביל לזכור....? איזה שוס!! [ליצירה]
- [ליצירה] היי, זה ממש חמוד ((: [ליצירה]
- [ליצירה] .. וחוצמזה, שהוא נראה כזה גם ככה. זה מעולה!! מעביר את ההרגשה, והשפתיים, והכל. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, ובהמשך לדבריך, חתלתול, לא מצפה לתגובות נלהבות על השווצות ביכולת ההפשטה של אנשים. -- זה היה הקצנה. זה בא מיאוש. כן, אני חוששת שהתייאשתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה פשוט חמוד באופן מטורף!!! הא, אני קיבלתי היום שתי הצעות נישואין. ביום אחד!! שברתי את השיא הקודם שלי, מה? אבל - שזה יהיה טעות במספר? זה דבר מעצבן! [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, זה חמוד.. איך לא ראיתי את זה עד עכשיו? [ליצירה]
תגובות