צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
לא הכול הבנתי אך מצא חן בעיניי. במיוחד פירוש השם "בל-עם".
כשהיינו ילדים למדנו תנ"ך בבית הספר ואהבנו מאוד את הסיפורים. כי סיפורי היו בעינינו. ולי נראה שהשם "בלעם" והסיפור על ה"אתון" המדברת לא יאמר דבר לילד ממלכתי מתקופתנו. וחבל. אך הגלגל מתחיל לסוב והמצב משתנה
[ליצירה]
צר, צר מאוד על מה שקרה.
נראה לי שהמשוררת, חתן פרס ישראל, שזכתה במאבק על מלכות הכיתה בביצת הבוהמה והיחצנות הישראלית שהתהבבדידותה בפסגתה.
הדיכאון כמו חלודה מאכל את הנפש.
הרי יש דברים נוספים בעולם, אם רק מוכנים לוותר קצת על המקום הראשון באולימפיאדה של התרבותניקים. יש חברים, יש ילדים, יש אהובים, יש עצים וחתולים וטבע, ולמי שיש לו תפילה יש גם אב בשמיים.
ובנוסף קיימים לכולם כעת גם פורומים ובלוגים ופופוליזם
אין מי שלא סבל. אבל יש סוגים של סבל שאינו קיים ושאנחנו מייצרים אותו בתוכנו ללא טעם כי פשוט לא מוכנים לוותר עליו. כמו גירוד של עקיצה של יתוש.
חבל. היינו יכולים לקרוא יצירות נוספות שלה.
[ליצירה]
לניסים. כן ואכן. היצירה השנייה נכתבה לי לפני כשש שנים או יותר והתרשמתי ממנה ושמרתי אותה. והראשונה לא כל כך. אך היא מוכשרת מאוד . אין לה מחשב ולא מעניין אותה הדברים האלה.
[ליצירה]
אביבסתיו
משורר היסטוריה אתה.
בקשה לי אליך אם יסתדר לך.
ספרו לי שיש בית כנסת בשם בית כנסת אברהמוף והוא נמצא בשכונת הבוכרים.
מעניין אותי אם יש שם לוח ואם שם סבי, שהיה קרוי יעקב אברהמוף (ואשתו שרה לבית דוד) מצוי שם. לא ידעתי שיש אברהמופים בארץ עד כדי כך שקרוי בית כנסת על שמם. ספרו לי שראו את בית הכנסת הנ"ל באינטרנט.
זה לא דחוף, וזה מעניין. מדהים איך ההיסטוריה של משפחה נשארת במחזור התפילות, שם רשומים תאריכים ושמות, ולפעמים על לוחות בבתי כנסת, וגם להבדיל, בבתי קברות.
בכלל, בתי כנסת, לאדם שאינו משתמש בהם כמוני, לא אומרם הרבה. נהגתי לקרוא ספרים מתורגמים וגם רואה טלוויזיה ונדמה לי שראיתי יותר על רוח האדם, מצוקותיו ופניותיו אל אלקים דרך כנסיות של נוצרים, שאני מניחה שאדם בא לשם, יושב על כיסא ומתפלל ללא משהו מובנה כמו ביהדות. אין לי מושג אם יהודים מתפללים באופן פרטי ואישי בבית כנסת. הם עושים זאת על קברות צדיקים ובכותל המערבי בתעשיות פרטיות ואישיות.
טוב
באמת הגזמתי והשתפכתי
פעם ניפגש
ליאורה
[ליצירה]
ביתיה, תודה לך. הסוגריים הרבועים הם מעין ניסוי כזה. לא ראיתי סוגריים רבועים בשום יצירה. הבית האחרון הוא אכן מעין התרחקות. לא יודעת מדוע זה קורה לי כך. גם ביצירה שלפני זו, שנקראת "בתל אביב העצים כמשים לאטם בקיץ" קרה לי דבר כזה בבית האחרון. שמחה שנהנית.
תגובות