ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- אֶטְיוּד לִ"טְיוּטָה"
- הזמן כבר לא שלי
- אֲנִי חָיָה כְּמוֹ בְּאֵירוֹפָּה (לָמְפָּדוּזָה)
- התנתקות
- ברחוב שלי
קשור אלי
- [ליצירה] שמחתי שנראה לך אביבסתיו. זאת היצירה שסיפרתי לך עליה. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] Happy Birthday [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה ואני מזדהה. כל יצירותיך לכתוב בכתב יד. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, ניצן ופרח יקר, הקיץ הולך ונעשה קשה משנה לשנה.ופקעות הסתיו יפרחו מי מהן בחורף תחת שמים אחרים. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל המגיבים. מלבד העובדה הנכונה שקיים בארץ חינוך אנטי דתי ושונא דת - דבר שקשה עד מאוד לשאת וגם הורס את נפשות הילדים שמגיל אפס אין להם שום אור לנפשם אלא רק חומר ותפעול שכל - קיים מצב שבו יש אנשים עובדים, אנשים שמשרתים בצבא, אנשים שנלחמים על קיומם בארץ קשה זו, ישראל.. וכפי שמדינות רבות בעולם רואות במדינת הישראל הציונית סמל לשחיתות ולדברים איומים ונוראים ומטיפים לאנטישמיות ולהשמדת המדינה (שני סעיפים נפרדים) בעזרת ותיווך הערבים הפונדמנטליסטים - כך בתוך ישראל עצמה הציבור החילוני רואה בחרדים אשר אינם משרתים בצה"ל, אינם נוהגים לעבוד עבודה המפרנסת את בעליה (ככל הידוע לי ואם לא אני מתנצלת) וגם מקבלים כספים ממסי המדינה - מעין טפילים אנושיים החיים על חשבון הציבור החילוני , מעמסה שאינה עוזרת לקיוום המדינה במלכות - בעולם החומר - אשר טענתם היא שתפילותיהם משמשות חיילים מטאפיזיים השומרים על ישראל - ולחילונים הם משמשים סמל שעליו ישליכו אבנים מתוך עגמת נפש ותסכול, מעין אנטישמיות לא נכונה בתוך ציבור חילוני ישראלי שקשה לי לכנות אותו יהודי. אני בטוחה שאם החיים לא היו כה קשים ומאוימים במדינתנו שכל שנה פורצות מלחמות על גבולותיה כלל לא היו מתייחסים למציאות הדתית. ומכל מקום, וזו האמת, רבים רבים מאוד אנשי הציבור החילוני שפשוט מהגרים לארצות אחרות, והדבר ביכולתם, כי הם בעלי מקצוע וידיעת השפה האנגלית.ותאמינו לי ששם לא אכפת להם לא מהחרדים ולא מהחילונים שהותירו מאחור. אבל ואולם - לעולם לעולם לא יקראו לבעלי הכיפות הסרוגות המשרתים בצה"ל טפילים, ואם יקרא מישהו לאדם כזה טפיל מגיעה לו סטירת לחי. מאידך פוגע מאוד וגם מבדיל מאוד בין הדתיים לחילונים היחס של מנהלי הישובות לפיגוע הנוראי בישיבה. ולא ידעתם כי כולנו שותפים לגורל הזה ? אני עצמי הייתי בפיגוע (ב"ה הכול בסדר) ואף ראש ישיבה לא יצא חוצץ בעבורי ואמר שצריך לנקום את נקמתי וכולי וכולי. וגם שואלת אני אתכם אם למשל המדינה הייתה מפסיקה לפרנס את החרדים שבמאה שערים ובבני ברק (אני מדברת מתוך אי ידע כללי ביותר) מה היו אז עושים הם והאם היו נשארים במדינה או מהגרים לארץ אחרת בה היה טוב להם יותר מבחינה כלכלית ? (אם בכלל היה מתאפשר להם זאת). שלא נדע יותר צער וזוועות ופורים שמח לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] כן.תודה.אכן תחילה סיווגתי כ"שירה" ואחר כך העברתי ל"שיר ילדים". יש לי באמת סוס כזה שמצא חן בעיני וקניתי בשוק הפשפשים וכולי. ולקראת ראש השנה כשניקיתי נגבתי ממנו את האבק וצחצחתי. זה משהו בערך בגודל של 30 על 20 ס"מ אך נראה חי לחלוטין. ושבה את לבי. אני מניחה שבעולמנו הפנימי יציר כזה יכול לסמל דברים רבים מאוד מהחומרים של האישיות או של תת ההכרה שלנו, וזה גם מעין סמל של תת ההכרה הקולקטיבית כי הוא קורא לאנשים רבים ולא רק לי. אני רציתי לתאר אותו ביופיו ובעוצמתו וגם עם התוספות שאני כאדם מוסיפה עליו כאן בעולם המלכות. ונראה לי שגם ילדים יכולים לקרוא אותו כי אין שם דברים שבטעם רע. [ליצירה]
- [ליצירה] חג שמח להדס. אני אוהבת איך את יוצרת מאביזרי היומיום. הרהורים רבים מעוררת היצירה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] לא נשארו שם חתולים ולא שועלים. אפילו הפרעושים נכתשו שם מההפצצות. [ליצירה]
- [ליצירה] ה-objective correlative הזה (על פי ההגדרה של ט.ס. אליוט. אינו מוצלח מאחר שהוא מתנגש עם סמלים קמאיים חזקים הרבה יותר מהיצירה. הנחש הוא סמל החטא הקדמוני בגן העדן. לאחר שאכלו מהתפוח הם ידעו שהם ערומים. הנחש הוא סמל המוות, לאחר שאכלו מעץ הדעת שממנו פיתה אותם הנחש לאכול הם הפכו לבני תמותה וכתוב בפירוש "מות תמות". ואת כל זה מאחדים עם המילה "תאווה". ולכל זה מצטרפת גם "השלווה שלאחר החטא. ....הבלים, ואתה לבד, מרחף על פסגות שלא ידעת שהן קיימותה...."הנחש מסמל כ"כ את הפאלוס וכל מיני דברים במשנתו של פרויד ובפשר החלומות. לא ניתן לנתק את הסמלים האלה שהם בני אלפי שנים ממשמעותם, ומכל המחשבות שבני אדם הגו עליהם אלפי שנים (אם יש כאן באתר אנשים שמאמינים שהמחשבות נרשמות באיזשהו מקום או יוצרות תדרים באיזשהו מקום ) ועל כן עם כל הרצון הטוב כל זה מתגבר על כוונתו של המשורר לייצר תחושה של הדבר האמיתי על ידי שימוש בסמלים אחרים. אלא שכמו שיש יוצרים המשתמשים בשם עט, וכמו שאנו משנים סוף של סיפורים כדי שיתאימו, וכמו שבאגדות האחים גרים לא שומעים את צרחות הילדים מתבשלים בתנור, כך יש ליוצר כל הזכות לייצר מה שהוא רוצה בהתאם לכוונותיו והשקפותיו. כל טוב. [ליצירה]
תגובות