ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- ואילו אני ראיתי את השלום - שתי יצירות - PEACE
- בשבת החיים הביולוגיים שלי
- זה מכתבי אל התבל - דיקינסון - Dickinson - This is my letter
- אני שרה, הציפור שלי, כדאי שיכתוב על (3 יצירות)
- ביתי קטן כראש סיכה אגדת זרע החרדל א The Mustard Seed*
קשור אלי
- [ליצירה] ארז כמו תמיד ... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חברים. פסח כשר ושמח לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] היא לא כתבה ולא הלחינה ומכאן היופי המשולש והמשתנה שבשיריה. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי רוצה לחיות יום אחד דרך העיניים והלב של עינת. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מרגש. וממה תורגם ? [ליצירה]
- [ליצירה] לצחית יקרה, את לא הראשונה. בני אמר לי "זה סתם מילים לא מחוברות ואין בזה כלום." "הקודם" [התכוון ל'שכנה שלי יושבת במרפסת'] אמר, "היה יותר טוב." כך שאני מקבלת את דברייך ברוח טובה. האמת - כבר אמרו לי לא לחרוז, ואמרו לי לא להאריך, ועוד דברים אמרו לי. לא ברורה לי הקונצפציה הכללית של מהות השירה בדור שלנו, אני חושבת - אולי טיפות טיפות של מיצויי מחשבה או הגות. אלא שלדברייך, חושבת אני גם שאני פשוט מורגלת למחשבות ארוכות ומורכבות. בימינו לא נראה לי שאורך שורה יכול להיות יותר מ 13 מילים, כך מציעים המתמקצעים למיניהם וכך גם בערך אורך הכתוביות מתחת לטלוויזיה. יוצרים של פעם שהיו כותבים באריכות לא היו מתקבלים היום ולדעתי בעוד כמה עשורים כלל לא יהיו מובנים והעברית שלהם תיהפך בהדרגה למעין ובדומה לערבית הספרותית של היום, שתי שפות יווצרו (תיווצרנה ?). אחת עונתית ואחת ספרותית "קלאסית" ואחת משהו באמצע. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר מהמם המציג את המצוקה של אנשים הגונים. אנשים הגונים מתארים את המצוקה שלהם במצב הנורא הזה למרות שהם יודעים שלמשטרה הפלסטינית ולחמאס אין כדורי פלסטיק. [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם - מנחם - חמישה כוכבים מינוס (שתי השורות האחרונות לא הסתדרו לי) אבל מה זה מיוחד. ועוד המאכל הביתי שכולם אוהבים ומכירים ושאי אפשי בלעדיו ובמסעדה הרי לא נזמין כמוהו ואין כזה (אולי רק במסעדה ביתית צמחונית בפריפריות) - כזה יש רק בבית ! [ליצירה]
- [ליצירה] בבה בובה חביבה - מלבד הביטוי "אושר אקראי" שלא היה נראה לך - לי אישית לא נראה שהשפלתי את השכנה המבוגרת, אשר הצעיר המתבונן מהקומה השלישית מתפלא לאושרה אשר אכן *אקראי* הינו כי זה לא אושר של ארנק או הזמנה של כרטיס תיאטרון, זה קליק של רגע. וכשהצעיר אומר וְעַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה - עֶרְגָּה כָּזוֹ עוֹד לֹא רָאִיתִי גַּם לֹא עַל פְּנֵי יַקִּירָתִי כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בַּמִּטָּה לדעתי יש פה רגע גדול ומכובד. כי אותה אישה על מרפסת חיה מאוד מאוד. גם התגובות של הקוראים הצעירים חביבות ונעימות. באשר לאביבסתיו, לדידי יכול להרשות לעצמו במה שנוגע לי כל מיני lapsus lingua ואין לו כוונות רעות. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את שיר גור. וכעת ההצתה המאוחרת: מיכל הנסיכה ? "ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר ותבז לו בלבה." טוב, מה כבר היה למיכל המסכנה מלבד טיפטיפה התנשאות שהגנה על לבה באמצעותה נגד הגבר היפהפה והאהוב הזה שהיו לו נשים ופלגשים לרוב ולבנו בכלל אלף נשים היו. גברים כאלה מעולם לא אהבו אשה ממש. מתנגדת לאסוציאציה. [ליצירה]
תגובות