ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- על שיר ועל גל
- שיר תמים
- דולפין, שיר בלי פזמון
- ביום שנפתח בו לבו
- בימים שצריך לעשות את כל הדברים הקטנים
קשור אלי
- [ליצירה] תודה רבה מאוד. איך אפשר לאהוב את החיים והבריאה שמונעים מבלי להעריץ את כל זה כמו שכתוב "שמיך מעשה אצבעותיך" [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר חביב עלי מאוד ושמחה אני שיש לי כעת תרגום יפה שלו. אולם הקטע עם העץ זכר \ נקבה לא ממש עלה בידי המתרגם. [ליצירה]
- [ליצירה] נאה [ליצירה]
- [ליצירה] אישה חזקה ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעיר פרידמן, אתה מוזמן לנסות כוחך אם כן [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה מקסימה. נסה להעתיק עם הניקוד וכולי מההערה לתוך עמוד היוצר שלך אֶצְלִי בֶּחָצֵר הָאֹרֶן הֶעָבוֹת כּוֹעֵס וְעָצוּב הוּא מַגִּיר לְלֹא הֶרֶף אֶת דִּמְעוֹתָיו הַדְּבִיקוֹת מֵאִיִּים לְהַטְבִּיעַ הַכֹּל בְּיָם שֶׁל שְׂרָף הַמַּצְמִית וּמְאַכֵּל הַכֹּל. הָעוֹרְבִים לְעֻמַּת זֹאת הִתְרַגְּלוּ כְּבָר לְפֻנְדָּקָם הֵם מְבַקְּרִים בוֹ מֵעֵת לְעֵת לִטְבֹּל רֹאשָׁם בַּמַּיִם הַצּוֹנֵנִים וְלָקוּד אֶת קִדּוֹתֵיהֶם הַחִידָתִיּוֹת וְרַק אֲנִי עוֹמֵד תּוֹהֶה בַּתָּוֶךְ מְעֻלָּף מֵעֹמֶס הַחֹם מְיַחֵל כְּבָר לַסְּתָו כִּי אַךְ מִמֶּנוּ תּוֹצְאוֹת חַיַּי [ליצירה]
- [ליצירה] כמו פעם [ליצירה]
- [ליצירה] אריאן, אכן הבנת. מעין קריאת עידוד .... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. אני לא בטוחה שניתן לגזור מ"שכל" וכמיהה "להשכיל" את שם העצם הכללי "השתכלות" כי זה מזכיר לי את השכול (לא עלינו).התרגום כולל שמירה על מקצב ועל צליל (חריזה קרובה). רק שהנושא עצמו לא מדבר אלי. [ליצירה]
- [ליצירה] גולו חביב. לדעתי שום כימותרפיה אכן לא תוכל לרפא כי מועטות מאוד המשפחות שאחד מחבריהן אינו נגוע ומטבע משפחה להגן על חבריה ועם מקורות הכנסתם. באשר למדוע אני חיה כאן - אני כבר מבוגרת וכבר חייתי את הרגעים הגדולים. יש רבים מבוגרים כמוני בארץ, אשר "שומרים את המדינה" לילדיהם שהגרו מכאן. ילדים שהחיים עוד לפניהם והם מאמינים שיוכלו לעשות אתם משהו. מכל מקום, אתה מדבר אתי בנימוס. ראיתי פעם תוכנית טלוויזיה (לפני מספר שנים). התעורר שם ויכוח על המדינה. הייתה שם קבוצה של אנשים תרבותיים ומנומסים ששפכו את לבם והייתה בפנל עוד גברת, פרכה (סליחה על הביטוי) והיא פשוט מחקה אותם ואת תחושותיהם. היא לא נסתה להתקרב לדבריהם אלא אמרה, "אז יאללה יאללה, תעזבו מכאן." וזאת הייתה הגישה עד כה לדעתי במדינה. לא מוצא חן בעינך מה שקורה כאן ? הכללים שלנו לא מסתדרים לך ? אז יאללה יאללה תלך מכאן. אנחנו יודעים שאתה לא מסוגל (חי חי) כי אין לך השכלה, אינך יודע אנגלית, אינך יודע מתמטיקה, אין לך כסף ואין לך שכל ופרוטקציה אז תשתוק. אבל כלפי חוץ אתה חופשי. יאללה יאללה, תסתלק. ואכן, עובדה היא שרבים בעלי השכלה עוזבים. ומשאירים את המדינה ללא ראש.(ללא השכל שלה). לא מספיק רק להתפלל להקב"ה. וכבר אמר רבי הילל הזקן "אם אין אני לי מי לי" וכל ישראל חברים. איני יודעת מה יהיה הפיתרון. בידי שמיים. [ליצירה]
תגובות