"קשה לומר שאין לו חוש הומור"
רטנה הדמות השמימית בעודה רוכנת מעל גוש עננים,
"סרקסטי במקצת הייתי אומר"
מלמלה השנייה בלי להרים את ראשה מכרך מעוך של החטא ועונשו.
גבריאל גלגל את עיניו והמשיך להשקיף מטה.
"אתה יודע" המשיך מיכאל בעודו מניח סימניה של חנות ספרים מקומית בתוך הספר הצהבהב "השקפה לתוך חיים פרטיים נקראת מציצנות, וקשה לקרוא לזה נימוסים טובים"
גבריאל חרחר בבוז כתשובה,
"אני לא מבין איך הוא יכול לעשות לנו את זה שוב, זה ממש פוגע" התלונן בעודו קם על רגליו וסוגר אחריו את החור בעננים.
"אני שונא את ארץ הקודש...יש לה ריח של קליפות פיסטוק ומלח"
מיכאל נאנח אנחה עמוקה "לפחות הפעם אנחנו יורדים רק לכמה מאות" מלמל
"ונגמרו מסעות הצלב" המשיך גבריאל בקול מעודד
"אה שכחתי שכמעט שרפו אותך..."
מיכאל לבש צורת אדם, שחום ושרירי עם בלורית מתנפנפת.
גבריאל עיקם את אפו.
"למה אצלנו לא קיים המושג חופשה? בשמחה הייתי מתחבא באלפים וקורא בלדות למאה או שתיים...אין לך מושג עד כמה זה מצחיק "
"בשביל זה לא נבראת אידיוט בעל זמן קצוב..." ענה מיכאל וקם גם הוא על רגליו.
גבריאל נאנח אנחה עמוקה בעודו משנה את דמותו לאדם כהה עם שפם אפל
"שכחת את הכפייה" אמר מיכאל בעדינות.
הם צעדו כמה מטרים בעודם שולחים מבט אחרון למרחב הבהיר-נהנים ממשב קליל של צינה.
ולפני שהספיקו רגליהם לנחות באותה ארץ צרובה הספיק גבריאל ללחוש שוב:
"אכן, אין ספק שיש לו חוש הומור"
תגובות