תודה לכולם :)
ליאורה, אנחנו חולקות את אותה הנאיביות.
חשבתי על המשפט הזה בעקבות הפחד של בן זוגי לשעבר, בעיניי אהבה היא באמת הרגש הכי חזק שקיים, אבל הוא הוכיח לי שיש אנשים שחושבים אחרת.
[ליצירה]
תודה לכולם :)
ליאורה, אנחנו חולקות את אותה הנאיביות.
חשבתי על המשפט הזה בעקבות הפחד של בן זוגי לשעבר, בעיניי אהבה היא באמת הרגש הכי חזק שקיים, אבל הוא הוכיח לי שיש אנשים שחושבים אחרת.
[ליצירה]
וואו.
בן, גרמת לי לחיוך הראשון של הבוקר בתקווה שימשך כך כל היום.
השיר מדהים וכ"כ נכון.
גם אם קצת כואב עכשיו, בעתיד בטוח יהיה טוב!
כי אכן, שום דבר לא נמשך לנצח...
תודה!
שבת שלום, מורן:)
[ליצירה]
תודה לכולם על התגובות :)
מאחלת לכולם לילות כאלה...
ו"רדף השיג":
איך עלה בדעתך שזו פנטזיה?
במיוחד אחרי המשפט" הלילה בו חלום הפך למציאות מתוקה"
אז לא פנטזיה, לשמחתי זה היה באמת :)
[ליצירה]
תודה למגיבים.
סוסת אור, ובת של מלך- עשיתן לי את היום :)
השימוש בפסוקים נובע מהשאיפה שלי לכתוב בשפה גבוהה יותר משפת היום יום בה אני כותבת.
חסר לי אוצר המילים שהייתי רוצה, למרות שאני קוראת ספרים (אמא אמרה שזה הפתרון עוד מגיל קטן)
מקווה שבזכות התגובות, ההערות והתיקונים אני אשתפר בכתיבתי.
תודה !
:)
[ליצירה]
וואו...
איך רק עכשיו נתקלתי ביצירה המדהימה הזו ...
כמה רגש..כמה כאב..
פשוט מהמם!
מעורר הזדהות רבה.
צר לי בשבילך.
"עד כמה היה בי לתת לך...
אילו רק היית לוקח"
כמו בשירה של נורית שחר, משפט עמוק כל כך שאימצתי לעצמי מזמן.
תודה לך, מורן.
[ליצירה]
אביטל,
כן, זה כביכול מנקודת המבט שלי.
זה סיפור על בחורה שחבר שלה הכה אותה בסתר, ואף אחד לא ידע כי היא פחדה לספר, עד שבסופו של דבר הוא רצח אותה באכזריות.
נכתב בהשראת סיפורה של עינב רוגל ז"ל שנרצחה על ידי החבר שלה באותה התקופה, גלעד.
(למי שמכיר את הסיפור המזעזע.)
מורן.
תגובות