תודה לכולם :)
ליאורה, אנחנו חולקות את אותה הנאיביות.
חשבתי על המשפט הזה בעקבות הפחד של בן זוגי לשעבר, בעיניי אהבה היא באמת הרגש הכי חזק שקיים, אבל הוא הוכיח לי שיש אנשים שחושבים אחרת.
[ליצירה]
תודה לכולם :)
ליאורה, אנחנו חולקות את אותה הנאיביות.
חשבתי על המשפט הזה בעקבות הפחד של בן זוגי לשעבר, בעיניי אהבה היא באמת הרגש הכי חזק שקיים, אבל הוא הוכיח לי שיש אנשים שחושבים אחרת.
[ליצירה]
וואו, בחיים לא הייתי מסוגלת לחשוב ככה.
אביטל את טועה לגמרי.
"את בטוחה שאהבת אותו?"
כן. בטוחה. ללא ספק. אהבתי הראשונה והיחידה (נכון לעכשיו היחידה)
וכן, גם אני אחת מאותם אנשים שמסתכלים אחרי הפרידה על התמונות ולוקח להם המון זמן להתגבר על זה.
שמחה לאיד? ממש לא.
להיפך, השיר רק בא לבטא כמה אני עדיין חושבת עליו וכמה כואב לי שהוא לא עובר הלאה, ועד כמה מצער אותי שאני כן המשכתי והוא תקוע.
רק בגלל שאני רוצה שיהיה לו טוב גם אחרי...
תהיי בטוחה שאהבתי אותו באמת, ואני ממש אבל ממש לא שמחה שהוא סובל.
מורן.
[ליצירה]
(לחצתי אנטר בטעות)
אושרת,
אנוכית? למרות שזו שאלה רטורית אני חייבת לומר שהתשובה היא לא.
אנוכית לא, אנושית כן,
אמפטית.
שיר מקסים, כמו שאר שירייך.
תודה, מורן.
[ליצירה]
אביטל,
כן, זה כביכול מנקודת המבט שלי.
זה סיפור על בחורה שחבר שלה הכה אותה בסתר, ואף אחד לא ידע כי היא פחדה לספר, עד שבסופו של דבר הוא רצח אותה באכזריות.
נכתב בהשראת סיפורה של עינב רוגל ז"ל שנרצחה על ידי החבר שלה באותה התקופה, גלעד.
(למי שמכיר את הסיפור המזעזע.)
מורן.
[ליצירה]
תודה לך חלמונית!
על התגובה ובמיוחד על העצה.
אני יודעת שזו הדרך הנכונה, להקשיב להיגיון.
אבל הרגשות שלי חזקים יותר מכל היגיון בריא.
אני חלשת אופי כשזה נוגע לאהבה, וחבל לי על עצמי.
תודה !
:)
תגובות