מה יקרה אם פתאום תבוא אליי
אחרי חודשים של נתק מוחלט
תביט בי בעינייך השחורות
תחייך, ואף תגניב עוד מבט
תשאל לשלומי, תחקור על מה התחדש
ולאט לאט תצית בי שוב את האש.

מה יקרה אם פתאום תבוא אליי
תניח ידך על ראשי, תלטף
תבכה מעט על כתפי, ואפילו תתחנף
תביא לי כהרגלך זר פרחים
תזכיר לי את ימי העבר היפים
ותאמר לי שבעינייך אני היפה בנשים.

מה יקרה אם פתאום תבוא אליי
ותגיד שאותי אתה אוהב
שאף פעם לא הפסקת, ושגם לך נשבר הלב
תבקש שאחזור, ואת האהבה נשחזר
תאמר שאני המלכה שלך, ותניח על ראשי זר.
תגיד שהתגעגעת ועליי לעולם לא תוותר

האם ארוץ לזרועותייך הפתוחות?
ואמחוק מזכרוני את כל הלילות הרצופים בדמעות?
האם אוכל להשאר אדישה
לשקר לך, ולומר שאני אלייך כבר כלום לא מרגישה?
האם על האהבה הזאת אעדיף לוותר?
כיצד יראו חיי בידיעה שלא אראה אותך יותר?

איך אדע מה לעשות?
הרי יש אצלי מלחמה בין שני כוחות
מצד אחד ההיגיון, מצד שני הלב
ושניהם יודעים שבלעדיך כל כך כואב.
הלב מרגיש שאיתך זו הדרך היחידה לחיות
ההגיון אומר, שאתה תשוב לעשות טעויות
הלב מרגיש שאיתך זו אהבה אמיתית
ההיגיון אומר שהאהבה הזו מעט בעייתית.
הלב מרגיש, וההגיון אומר
ואני צריכה על אחד מהם לוותר!