נאחז בסלע העיקש
מגפף בלהט יוקד
מאזין ללחישתו החרישית
ידיי חשות בקימורי האבן
באלפי הגרגירים המחוספסים
העוקצים בשמחה את אצבעותיי
וקורעות בבשרי הרך,חורשות בחלקתי.
דמי ניגר כיין,חש בשכרון גבהות.
בקיעים עמוקים ומפותלים..לפתע
"צוּרי,שלא אפול לחושך הבולעני"
אך שכבה אחר שכבה קורסת..
הגרגירים מתמוססים כאבן שאין לה הופכין.
נישא בקלילות על משב רוח אורירי.
תגובות