מעשה שהיה כך היה, אומנם לא בי המדובר, אלא באחד ממכריי הטובים, שאילולא היה זה הוא, הייתי משמיע קול צחוק מסוף העולם ועד סופו.
לצרכי העלילה נקרא לו כשמי כמאמרם ז"ל "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".
השתלשלות המעשה כך היא יום אחד איתמר התמים ביני"ש משכבר הימים נמצא בביתו (לא עלינו וראש שונאנו, מה הוא עושה בבית?) כשאמו פוסקת אותו מתלמודו בעוד הוא מריץ במוחו הקודח את סוגיית הגמרא:
"שניים שהיו מהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה אש אוכלתם",ופונה אליו "איתמרוש, השארתי לך רשימה של מוצרים שאני חפצה שתקנה היום". איתמר הינו ילד ממושמע ובחיוכו הממיס השיב בנועם "ודאי אימא". לאחר שנפנה לו מתלמודו לקיים את מצוות אימו הלך, וקנה וטרח, הכל על מנת לקיים את פסוקם "אם אין קמח אין תורה", חזר לביתו שמח וטוב לב.
אחר הצהריים חזרה אימו עייפה ומותשת מעוד יום קשה של עבודה.בלי אומר ודברים פנתה לסעוד את ארוחת הצהריים לקיים את מאמרם "כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גהנום וממלחמת גוג ומגוג"
ואף על פי שלא היה שבת, אלא יום שלישי, ולא סעודה הייתה אלא טעימה חפוזה התיישבה לאכול. שאלה כבדרך אגב את בנה "קנית את המוצרים"? אמר "ודאי"... כעבור מספר דקות נזעקה האם "הגזרת שמד נפלה ראשינו, האם קנית אוכל לגדוד המתארח בביתנו?"
הבן שמע את זעקות אימו ופסע לקראתה "מה לך כי נזעקת"?
-"למה קנית כמויות כאלה"?
-"זה מה שהיה רשום ברשימה"
וכך היה רשום
1.סוכר
2.גזרים
3.מילקי
4.חצילים
5.שוקולד
6.חסות
7.אבטיחים
8.בצלים
9.נקניקיות
האם פרצה בצחוק מתגלגל ולא יכלה להתאפק הבן הטיפש חשב שהמספרים ליד המוצרים הם הכמות הנצרכת, ולא היא, אלא המספרים, הם בסה"כ המספר (הסידורי) ע"מ להקל עליו.
"מה אני אעשה עם 8 ק"ג בצלים ו9 ק"ג נקניקיות" גיחכה
בעוד הבן מחפש את הבית קברות הקרוב ביותר ע"מ לקבור את עצמו.
תגובות