שמש,
מעל רגבי – יָגבים!
מנבכי שְחָרוֹת – בוקר,
מתמרים ניציה;
מעל מרחבי – השדות,
קרנה – פַש.
חוטרי – השבולים,
אל – על המריאהָ,
בעונדם,
זהרורי – פז.
השמש עולה!
הכל סביב,
נצבע בהֶינץ – מזרחיה;
השדמות,
עוטות מעטה של תרשיש*.
עם רוח – צפריר הרעֳננת,
אורה נישא ומניץ.
*תַרְשִיש – אִרץ קדומה, שמיקומה המדוייק אינו ידוע. לפי המסורת התנכית, שלמה המלך, הביא ממנה אבנים יקרות; זהב; תבלינים ומותרות אחרות. כמו – כן, בשם תרשיש נקראו אוניות של ממלכת – ישראל, אשר שטו לאֶרץ הזו. באומרי תרשיש ביצירתי הנ"ל, נעשה על – ידי הניסיון, לדמות את פז – אורה של השמש, הנופל על שיבולי – השדה, לשפע ולפאר של אותה ארץ – תרשיש האגדית.
תגובות