שמש, מעל רגבי – יָגבים! מנבכי שְחָרוֹת – בוקר, מתמרים ניציה; מעל מרחבי – השדות, קרנה – פַש. חוטרי – השבולים, אל – על המריאהָ, בעונדם, זהרורי – פז. השמש עולה! הכל סביב, נצבע בהֶינץ – מזרחיה; השדמות, עוטות מעטה של תרשיש*. עם רוח – צפריר הרעֳננת, אורה נישא ומניץ. *תַרְשִיש – אִרץ קדומה, שמיקומה המדוייק אינו ידוע. לפי המסורת התנכית, שלמה המלך, הביא ממנה אבנים יקרות; זהב; תבלינים ומותרות אחרות. כמו – כן, בשם תרשיש נקראו אוניות של ממלכת – ישראל, אשר שטו לאֶרץ הזו. באומרי תרשיש ביצירתי הנ"ל, נעשה על – ידי הניסיון, לדמות את פז – אורה של השמש, הנופל על שיבולי – השדה, לשפע ולפאר של אותה ארץ – תרשיש האגדית.