מבוכת ומנוחת הנשמה

כשהנשמה במיצר –

ייסורים רבים היא עוברת,

ייסורים שאין דומה להם.

סובבת היא מקצה העולם ועד קצהו,

כיונה עייפה מחפשת היא מנוח לכף רגלה,

רצונה הוא להרגיש פיסת יציבות של אדמה.

אך מי המבול, שלה, עצמה – מציפים עולמה,

מערערים כל יסודותיה...

מתחננת היא למקלט,

עומדת היא להתרסק אל תוך השיטפון,

אפילו כוח להתפלל ולקוות כבר אין לה,

ומה בסך הכל היא מבקשת?

"קְדוּשָה",

קצת קדושה בתוהו הגדול שלפניה...