[ליצירה]
מעניין. קצת יותר מדי טראגי מכדי לעורר אמון, ובעיקר - הסיום קטוע באמצע? או שמא זה סיפור בהמשכים? (גם אפ כן, ראוי לשייף מעט, שהסוף לא יהיה כל כך פתאומי וחד.)
[ליצירה]
אוה, זה גדול, וחמוד. אני ממש מסכימה.
לפני שנכנסתי לאתר הייתי כותבת באמת כמו שאני מרגישה, ואחר כך פתאום תפסתי את עצמי חושבת תוך כדי כתיבה על "מה תהיינה התגובות", ומוסיפה כל מיני דברים שלא באמת היו "אני" ומורידה דברים שהיו חשובים לי כי הם יקלקלו את ערכו ה"ספרותי" של השיר, וזה עצבן אותי נורא. אני משתדלת לא לעשות את זה, אבל ברור לי שאני לא היחידה שזה קשה לה.
[ליצירה]
לא! אל תורידו את שמואל מהאתר! עד שיש פה מישהו שכותב אחלה נונסנס כמו שצריך, אתם רוצים להוציא את הבנאדם (זה אמנם מוטל בספק שמדובר בבנאדם, אבל בכל זאת..)?
ודרך אגב - אין, אין עוד אנשים כל כך פרימיטיבים שעדיין תקועים בשנות הארבעים ומאמינים בקומוניזם! יש לך נטיה כרונית לסתור את עצמך.
[ליצירה]
הרבה יותר טוב.הייתי שמחה לדעת מה העניין בצביעה הקבועה של השירים שלך בכחול ואפור.
כיון שכל השיר מורכב מהדימויים שלך לעצמך, לא מובנות לי שתי השורות האחרונות: "ואנוכי כחלות הממאן להיפתר". - האם זהו ניגוד לשאר השיר, או דימוי נוסף?
והערה קטנונית אחרונה: כיון שעלים הם ממין זכר, הם נערמים במחברת ולא נעלמות. אם כיוונת ל"כל מילותי", צ"ל "כל מילותי כעלי שלכת נערמות במחברת."
[ליצירה]
חבר'ה, אתם בכלל לא הבנתם את שמואל...
הוא לא טוען בכלל שהדיקטטורה של הקומוניזם היא מוסרית.
אלא שבעיני מר ירושלמי,היא מוסרית יותר משיטות המשטר האחרות מכיוון שאינה מ ת י י מ ר ת להיות מוסרית, ועל כן לפחות אינה עושה שקר בנפשה, בניגוד לדמוקרטיה המתחזה...
(אגב, צ'מעו קוריוז - עכשיו כשכתבתי "דמוקרטיה" - בלהט התקתוק לחצתי על מקש מיותר וכתבתי "דמוןקרטיה"..
שמואל - הרווחת חינם רעיון לכותרת של השיר הבא, אבל אני מבקשת אחוזים מהתמלוגים. (של ההוצאות באנטארטיקה..)
[ליצירה]
מוכר כל כך..
לפני שלוש שנים היתה הפעם הראשונה שבכיתי תשעה בב על החורבן. פתאום הבנתי מה זו גלות. מה זה חורבן. מה זה ריחוק, מה הם כיסופים.
כתיבה שקטה וכואבת.
תגובות