[ליצירה]
שרף, אני חושבת שלא הבנת את השיר הקודם שלו.
לשאלה ששאלת אז (אני מגיבה פה, כי השיר ההוא נמחק, לשמחתי הרבה". שמואל התכוון לכל מילה.
נובע מכך - הוא אולי רואה את עצמו כנאבק בשחיתות, אבל נפשו שלו מושחתת לחלוטין.
[ליצירה]
הדס!!!!!!!!!!!
רק בגלל שאני בחדר של האחיות שלי, ושעכשיו 00:30 בלילה, נמנעתי מלצווח בקול-חזרת אלינו!!!
עכשיו אני הולכת לקרוא את השיר, פשוט הייתי צריכה שניה להירגע מעצם זה שפרסמת...
חזרתי.
אהבתי את השיר הזה, לא כאילו שיש אופציה אחרת.
אני חושבת שיש בו עדינות, יותר מבשאר השירים שלך. ויש בו משהו נתן יונתני, לא רק בגלל הנושא (ימקונכיותחוף) גם בזרימה של המילים. והוא יפה, וחופי מאד. ואהבתי בעיקר את הביטויים הכה-הדסיים:
הלילה שהוא קצף-רוח, רעש חשוף קונכיות, והשמיים השמוטים.
[ליצירה]
מאד מבולבל ולא ממוקד.
ברווזים שטים ולא שטות.
וכמו כן - "אני והיא" - עדיף היה, לדעתי, "היא ואני". צורם פחות, וגם מבחינת הזרימה והקצב של המילים משתללב יותר.
[ליצירה]
כתבתי תגובה ארוכה ונזעמת והיא נמחקה בלהט הלחיצה על האנטר...
אז ככה:
העובדה שקיימים בקרבנו גם אנשים שעושים מעשים לא ראויים, עוד לא הופכת את ההכללה המרושעת שלעיל ללגיטימית. שים לב, דב: נערי הימין=נערים מחבלים.
עכשיו, מה יתרום לבטחון המדינה אם חייל מג"ב מכה ללא רחמים ובלי סיבה אישה, לעיני בתה בת העשר?
מה יתרום לבטחון המדינה אזלת היד שמפגינים כוחות-הביטחון-עאלק (לפי השיר הזה ניתן להסביר שלקו כל מקבלי ההחלטות בהלם קרב) מול האלימות הבלתי פוסקת של הערבים כלפי יהודי חברון, באופן שלא מותיר להם ברירה אלא להגן על עצמם, ולהשתמש גם באמצעי הרתעה?
אז אולי זה לא בסדר להצית בתים. או להכות ערבים זקנים, אבל:
א. זה לא קשור לשיר המחוצף הזה.משפט כמו "כיצד יעז נער על אחיו להרים יד" מצייר תמונה שקרית ומעוותת, משל היה צה"ל "עומד נדהם" בעת שמתנחבלים גולייתים בני שלוש עשרה מבצעים פוגרומים בחיילי צה"ל התמימים, בעוד שהמציאות הפוכה לחלוטין.
ב. אם כבר נגררנו לויכוח על העובדות: הבתים שהוצתו היו בתיהם של רוצחים. (ידיעה שנמסרה לי מפי אחת ה"נערות המחבלות".)
ואם כל זה לא מספיק, אז השיר גם כתוב גרוע.
[ליצירה]
וואו. ממש אהבתי. קשה לדעת אם זו רפרודוקציה של תמונה קיימת או חלון - וגם אני מאד אשמח לדעת איפה זה. (אני כבר המון זמן חולמת על צילום דרך חלון, אבל עגול ולא גדול מדי)
אם היית מצלמת קצת יותר מרחוק, היה נמנע החיתוך של המעוין (לא שזה כל כך הפריע לי, אבל בכל זאת) ונדמה לי שהיית מרויחה גם את הקיר חד יותר ומואר יותר.
[ליצירה]
א. ח"ח על הנכונות לקבל.
ב.הדבר עדיין לא מובן לי: על פי ההסבר שלך גופך ונשמתך מדומים לגפרור בוער, ואילו "אתה" מדומה לחלום. (במאמר מוסגר אציין שגם לעצם הדימוי הזה אין משמעות ברורה ביחס לשיר, אך מה שמפריע לי יותר הוא:) מיהו ה"אתה" הזה, שאיננו גופך ונשמתך?
תגובות