[ליצירה]
עם מגל וּפטיש נרסק אוייבינו!
חרב המהפכה נניף מעל.
את העשירים וּבעלי הון הפקר נשימה.
רוח קרב בנו תִגָל.
רגלינו תטבע צעדי נחושת,
בהגיעה אל האופקים החדשים.
אדם עמֵל יראה ברכה בפרי-מעשהו;
העולם, יהיה שייך להמונים.
שמש התקווה והחירות תַפֵץ קַרְנוֹתֵיָה.
חיי העושר וההוללות ימוגו כַלא היו.
אש המהפכה העולמית תכה סלע.
העניים ומזי-רעב ישבעו!
(שמואל ירושלמי)
תחי העקביות.
[ליצירה]
[ליצירה]
אהבתי את הדיון ביניהם - קטע גדול! ("אדוני ידע את זה מראש?")
המריבה עם התוכי נראית לי מיותרת.
[ליצירה]
אמילי יקרה, אני חולקת עלייך כאן.
העצות שלך מועילות מאד למי שמוכן לקבל אותן, ולנצח אנגנך בפירוש מוכן לשמוע דעות של אחרים.
ואם מדברת בדמעות לא מסכימה עם הצעתך, אז אולי יש מקום לפתוח דיון על מקומה של היצירה, או על עדיפות הכתיבה הספונטנית לעומת המחושבת ולהפך, ולהחכים כל אחד מהסתכלותו של האחר.
למה לחסוך מאיתנו את חוכמתך?
---------------------------------------------
והערה כללית לכולם, בתקווה שיימצא לדברים הד:
כאן באתר, ביקורת פירושה מחמאה.
כאשר מי מהקוראים מעלה הצעות\הארות שעשויות לדעתו להועיל לאחר, הרי זה משום שהוא מאמין שהכותב הוא בעל כשרון שיכול להשתפר ולקבל כלים נוספים לכתיבה.
יותר מזה: העובדה שקורא השקיע מזמנו וממחשבתו על מנת להגיב לכתיבתו של האחר,להצביע על הנקודות הטובות ועל אלו שראויות לשיפור,
אין מחמאה גדולה ממנה.
[ליצירה]
מאד מבולבל ולא ממוקד.
ברווזים שטים ולא שטות.
וכמו כן - "אני והיא" - עדיף היה, לדעתי, "היא ואני". צורם פחות, וגם מבחינת הזרימה והקצב של המילים משתללב יותר.
[ליצירה]
אוה, מקסים. הערצתי נתונה לך. (שאיפת חיי היא לצלם תמונה אמיתית של "תפיסת רגע", ושהיא תהיה כל כך טובה מבחינת קומפוזיציה וזווית שיחשבו שהיא מבוימת)
נדמה לי שאם היית מצלמת מהצד השני היתה נוצרת יותר אשליה של תקשורת ביניהם, אבל זה הניצול המקסימלי של התנאים שהיו לך.
צילמת בפילם חום-לבן?
תגובות