.jpg)
אל נא תעקור - צולם בעצמונה
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוקי, עכשיו ביתר פירוט: אל ראש צוקים ניכר מבט, - לדעתי המילה "נישא" מתאימה יותר מ"ניכר". צלול כמעיין. בערב זך, כדמות מלאך, שכן בצל ענן. ירד כוכב, אפוף כעב,-צ"ל "אפוף בעב" - הלא כן? עטף מאור ליבי, טרם סתיו, בנחל כזב,-"נחל כזב" - משחק יפה. ואהבתי גם את החריזה הפנימית של השורה, שמוסיפה המון. עוד בכי, תמרורים. לעת זריחה, על שביל בריחה, אלחש סודות הלב, אזיל דמעה, אקשיב כמעה,-צ"ל "קמעה". ללב אבוד, כואב. - בגדול - חריזה של "לב" עם "כואב" היא כבר משומשת עד לזרא. זה שיר אווירה יפה. אם אתה רוצה לבטא רגש - אז עדיף היה לפתח את השיר הזה, לתת יותר מקום לאישי שלך. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אבל הוא אומר בפרוש שבדעתו לשאת יותר מאישה אחת (אם כי טרם הבנתי מה מקומו של טקס הנישואין בהשקפותיו של ירושלמי) - השאלה היא האם ירושלמי ישאל את דעת אשתו אם ימצא חן בעיניה שישא עוד אחת. במידה ולא - הרי שזהו ניצול מצדו. (אגב, לפי ההלכה היהודית שהזכרת, גבר אינו יכול לשאת אישה שניה ללא הסכמת הראשונה, וכך זה היה תמיד, עד לחרם דרבנו גרשום.) ובמידה שהיא לא תסכים - הרי שהיא תהפוך למושא מאה שירים לפחות על דיכוי, כליאה ולא זוכרת מה עוד.. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, אולי די להגיב לעצמך? [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] ציור? מפליא. [ליצירה]
- [ליצירה] שי, איפה מצאת ולו רמז קלוש ליונה הנביא? (חוץ מהספינה והמים, שהיא מטאפורה פשוטה בהחלט וכלל לא מחויבת תנ"כיות?) [ליצירה]
- [ליצירה] צודקת, אבל מבחינת היצירה הייתי מצפה ליותר. (משהו כמו התגובה שלך, למשל, שהיא מפורטת, בהירה ומנסחת היטב. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם נטע. לאורך כל הסיפור יש מעברי שפה, ויותר מזה, מעברי-רמת-חשיבה, הייתי מגדירה, בצורה מאד צורמת. אני לא מצליחה להגדיר את מידת הבגרות של הילד, כי כל משפט נאמר בסגנון אחר. לדוג' הילד אומר "הבנתי שאבא עבר לגור עם סבא" - זה נרשם כהסתכלות תמימה של ילד. אבל שתי דקות אחר כך הוא מסביר בטון מלומד את ההפרעה של האם, ופשוט קשה להבין איפה הוא. מקווה שהצלחתי להבהיר מה מפריע לי.. מעבר לזה,יפה מאד. המשפט הראשון נהדר. וגם:"אבל אמא הייתה נראית כאילו גם חלק ממנה הלך לשמיים כי היא הייתה מרוחקת מאוד וכבה לה האור בעיניים כמו שהחדר שלי היה נראה לאחר שהשכיבו אותי לישון . ריק וחשוך ." מקסים, (למרות שיש מעברי שפה באמצע שהייתי מציעה לשנות.) [ליצירה]
- [ליצירה] אם כן, אני סבורה כי "עוולה" איננה המילה הנכונה לתאר את ההתנהגות של הנמענת. אני בטוחה שאת יכולה לדייק את השיר יותר, כך שנוכל, כקוראים, להבין את כוונתך. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם הכותרת אופטימית יותר, אבל זו של רוני נכונה ומתאימה יותר לדעתי. שמתם לב שהכיפה הכתומה היא ליד הכיפה של צה"ל? [ליצירה]
תגובות