הנך עומד מולי,
ופניך כה נוגות.
עצב על כתפיך,
ומטר של מחשבות.
שואל אני את עצמי
מדוע הוא נוגה?
מדוע נראה כי-
ליבו מביע צער ובוכה?
שואל אני אותו
למה הוא פגוע,
והוא עונה לי בתגובה
שליבו אכן קטוע.
נקטע בלהב הסכין
אשר אותו השחיז הוא
בלא כל כוונה תחילה
אך כן מעט הפריז הוא.
חושב חושב אני-
ואחר כך מתריע,
שיודע אני את סודו
ולכן זה לא מפתיע.
הולכים כך ומשוחחים
ואז בסוף אומר
אתה צודק, אני יודע
וכן גם מצטער.
תגובות