על עץ תמיר ומלבלב החלו לצמוח ניצנים

אולם על ענף אחד צמח רק ניצן קטן אחד.

לפתע באו הנשרים האכזריים שעטו על הניצן,

התעללו בעלי כותרתו וקרעו אותם.

זעקותיו של הניצן נשמעו והדהדו אך

איש לא ענה להן.

הניצן הקטן התחנן שהנשרים יעזבוהו אך

הם לא שמעו לתחנוניו והמשיכו במעשיהם הנבזיים

עד שהניצן שהיה אמור להפוך לפרח מרהיב וססגוני

נשמט מהענף שנשאר ערום לרגלי האדמה

החרוכה והבוכייה.