הַשִּׁגְרָה מוֹצִיאָה אוֹתִי מִדַּעְתִּי וּמַנִּיחַתְנִי בְּאֵזוֹר סְפָר.
בַּעֵבֶר הַשֵּׁנִי מִדְבָּר וְאָנֹכִי
בּוֹחֶנֶת דַּעְתִּי מִן הַצַּד:
חַסְרַת בָּרָק
וּמִתְקָרַחַת בַּקְּצָווֹת.
לוּ הָיִיתִי צִפּוֹר
אוּלַי הָיִיתִי מַצְלַחַת בִּמְעוֹפִי לְהִכָּנֵס וְלַתּוֹר בָּהּ
לְשַׁיֵּף זִיזִים שְׁקוּעִים וְלָחוּג מַעְגָּלִים שֶׁל רִעֲנוּן;
אַךְ אֵינֶנִּי מְקַנֵּנֵת בַּמָּקוֹם דֶּרֶךְ קֶבַע, וְהַסְפָר יָבֵשׁ, קוֹלוֹ נִחָר בּוֹ.

מְחַפֵּשֶׂת נֶפֶשׁ חָיָה.
מְרָחוֹק נִרְאָה יְצוּר הַקָּמֵל בִּמְתֹאָם עִם מַסְקָנוֹתַי
שׁוֹאֲלֵנִי מִיהֵן הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת
מְקַמֵּץ יָדָיו וְדוֹפֵק עַל קוֹדְקוֹדִי--
קוֹל חָלוּל.
דַּעַת לֹא בַּבַּיִת.
הַיְּצוּר חוֹכֵךְ בְּחֲלָלִי, וְחוֹבֵר לְיְצוּרַה לְבוּשָׁה וָרֹד.
דַּעְתּוֹ הוּנְחָה עַל מֵי מְנוּחוֹת
אֶצְלִי שְׁמָמָה.

נְשִׁיפָת רוּחַ קָדִים נוֹשֵׂאת דְמוּתִי אֶל כְּנָף נַוָּד-
בְּכָל תַּחֲנָה מוֹסִיף דַּעַת וּמְטַבְּלַה בִּינָה,
הַמַּכְאוֹב מִתְוַסֵף עַל גְדוֹתַיו אַף הוּא אַךְ
הַשִׁיגָרוֹן לֹא תוֹפְסוֹ. הַנּוֹדֵד כְּלוֹעֵג לוֹ.

רָאִיתִי מְלֶאכֶת תְּפִירַת הַדַּעַת לִלְבוּשׁוֹ
וְנִדְבָּקְתִי אֶל כְּנָפוֹ, אוֹחֵזֵת בּוֹ בְּכָל לִבִּי-

אֶת הַלֵּב הַשִּׁגְרָה לֹא הִצְלִיחָה לְהוֹצִיא מְעַלַי.