בכבשן ממוזג, מעושן, ערפילי
יושב הפסל החצוב בגיר
ידיו נגאלו מדם טפילים
שנמחצו בין ציפורן וקיר
הוא שותה וממיס עכבותיו
מחפש נבט פורח.
ממוטט מתרסי מחשבותיו
כדי לעלות מדומם לצומח
ועכשיו הוא עץ זית בודד
נראה כה חזק ועצוב
תורם מצילו לנודד
אך בפנים הוא ריק ונבוב
ובפרוס השלגים הוא קבור
במשקעי תהום תהיה
ופתאום הוא עוד גזע שבור
שקרס והפך לחיה
והוא זוחל על גחונו
מנסה לשוף עקב
ותולה את כל בטחונו
בארס לשונו הנוקב
ובשעת סכנה מתחזה הוא למת
ועל גבו מתהפך
ובלי להרגיש דריסת עוף האמת
לפתע אדם הוא הופך
ואדם מקיף עצמו סיפורים
שממלאים הוויתו
הוא מחצין עצמו ברשת כבלים
ומתכנס בהזייתו
וכך מצטמצם הוא מכותר במידע
שחולף דרך אוזניו
ממכן את הרגש ולך תדע
למה יהפוך עכשיו
האם ישוב לסלע דוּמַם
לא מרגיש לא חושב
או אולי יעלה בסולם
ויהפוך להיות מחשב
תגובות