הזיכרון ממוסגר בתצלום, היא מרימה אותו ויכולה להריח את ריח האורן, חריף וירוק מחטים ואבק וברזנט. כי אתה תיזכר לה תמיד בינות לעצים מצילים ולכלוך וקולות ילדים צוהלים ובדידות גדולה של ביחד. ובלילות של חזרה לציוויליזציה עולים בה מראות אחרים, של מזון מקופסה ובת-צחוק על שפתיים ופשטות ותחושה של אינסוף. אז מי אתה, תגיד לה, מעבר לזמניות הבלתי-נגמרת הזאת? ואיך אתה נראה כשיום רגיל עולה, ואין חידוש, ואין ריגוש, ויש יום-יום? והיא עוד מחכה שזה יחזור אליה מנסה להחיות זיכרון ממוסגר בתצלום, היא שכחה שיש סרטים ויש אמת, וכנראה שהיא תמשיך לחיות כמו תמיד.