מאת עינת טמסות

נפלא בעיני שישנו חדר

בו ניתן להסתגר

דלת לנעול,

לשכוח הכל .

 

להקשיב לעצמך

לתת לזעם לחלוף ממך

שהעיניים עצומות ,

רגליים משולבות .

 

קשובה לצלילים

שעתה מהמערכת מתנגנים

פוסעת לך בדמיון,

כמבקשת מפלט במקומות רחוקים.

 

עד שעולם המציאות יירגע

כשתחלופנה הסערה

כשתיפתח הדלת

אז תשמע הסליחה ונשוב לחיות בשלווה ,

כאילו מעולם לא פרצה מריבה.

 

ספטמבר 2005