מאת עינת טמסות
נפלא בעיני שישנו חדר
בו ניתן להסתגר
דלת לנעול,
לשכוח הכל .
להקשיב לעצמך
לתת לזעם לחלוף ממך
שהעיניים עצומות ,
רגליים משולבות .
קשובה לצלילים
שעתה מהמערכת מתנגנים
פוסעת לך בדמיון,
כמבקשת מפלט במקומות רחוקים.
עד שעולם המציאות יירגע
כשתחלופנה הסערה
כשתיפתח הדלת
אז תשמע הסליחה ונשוב לחיות בשלווה ,
כאילו מעולם לא פרצה מריבה.
ספטמבר 2005
תגובות