לדינה...
היא הלכה ברחוב...
תמימה, תמה, זכה ונעימה
ילדה חיננית ויפה.
צמה לה קלועה מפזזת מאחור,
הלכה ברחוב לפנות ערב,
הלכה לאיטה, שרקה לעצמה...
ואז-
זועזע כולה בשאלה תמימה-
"מה השעה?"
תמימה וזכה נענתה והשעה היתה...
מפך נפש נפל עליה,
חניקה למות באה עליה...
צרחה, ביקשה, התחננה!
לא בכתה!לא נענע!
רוע לב כזה לא ידעה מימיה!
נפלה, צנחה לאין אונים...
כמעט ונואשה...
ובאה הישועה!
שוחררה!
פרצה ב-
ריצה, שאגה ובכיה.
נכנעה!ומאז סבלה!
חלמה, דימינה, פחדה, לא צחקה
בכל תמונה בראשה ראתה
יד שעירה רומסת ומפילה אותה!
תמימה תמה וזכה,
היתה!
תגובות