שלי יושבת ככה על הספה, מני ונועה מסתכלים בה והיא ככה משעינה את השיער על היד ומספרת:
"אתה יודע שהייתי לבושה בחצאיות ארוכות, והיית רואה אותי עם תהילים באוטובוס וכל זה, אז כל זה היה עד לאותו קיץ שהייתי מתנדבת שירות לאומי בהר חברון,לידינו היו ערבים שהיו גרים במערות ולא ראיתי אותם ממטר, חשבתי שכולם אויבים ורק רוצים לרעתנו ורק מחבלים וטרוריסטים, שבת אחת התקבל איזה דיווח שהערבים חורשים את השדה ליד היישוב, הרב שהיה שמה, אמר שכל היישוב צריך לבוא ולהפגין את הריבונות על המקום שלא יבואו מחבלים, בקיצור ירדנו לשם וכמה אנשים כיוונו את הנשק מול הערבי שחרש שם והוא ברח מהמקום, זה היה ערבי זקן בסך הכל., אחרי זה כמה צעירים מהיישוב, נכנסו למערות של הערבים כדי ללמד אותם לקח וחזרו, הגיעו חיילים והפרידו בין הצדדים וזהו.
אני מרוב סקרנות הלכתי עם עוד מישהי ורציתי לראות את המערות של הערבים, הגעתי לשם וראיתי דברים שלא יעלו על הדעת כלומר, היו שם מערות שרופות שכל הרכוש של הערבים נשרף והעלה רק עשן והבארות נסתמו באבנים גדולות, הערביות הוציאו את מעט הרכוש החוצה וכמה בכו, שאלתי אותן מה קרה ואז אחת הסתכלה בי אבל אמרה שבאו מתנחלים ושרפו חמש מערות וכמעט את כל הציוד שהיה להם ועכשיו אין להם איפה לגור, הייתה שם ערביה זקנה שלא היה לה איפה לישון וממש היו לי רחמים עליהם.חשבתי כמובן שזה לא בסדר והלכתי לספר לרב,שיעשה משהו בנידון ויטפל במי שעשה את הדבר הזה אבל הרב אמר לי שכל ארץ ישראל שלנו ושהם תושבים זמניים, יותר מאוחר ראיתי שהתיק שלי נעלם מהחדר ומישהו השאיר לי הודעה מגעילה בסלולרי.
בקיצור נשבר לי מהדת בגלל הקטע הזה של אנשים שלא רואים אנשים אחרים ממטר,מקדשים את האדמה, ובמיוחד האיומים באס אם אס על זה שהעזתי לרחם על הערבים.
עזבתי את היישוב, ירדתי לתל אביב וניתקתי את הקשר עם העולם שהייתי בו לפני כן,שכרתי דירה במרכז תל אביב עם עוד שתי שותפות ולאט לאט נכנסתי לדבר שהיה אנטי תיזה לכל העולם הזה שהכרתי וזו הייתה הסצנה של המועדונים במרכז תל אביב.
אומנם היו ימים שלא יכלתי לישון בבית, אלא בבית ידידים וידידות ככה עד שעברתי לגור במלך ג'ורג " היו ימים של רביצה בשמש החוף והיו המון יציאות עם בחורים שהתפתחו לקטעים קצרים. שבת הפסקתי לשמור, כשרות שמרתי מידי פעם עד שבארצות הברית הפסקתי לגמרי, עכשיו אני אוכלת כאן בעיקר פירות ים שאני מזמינה מהמסעדה ההיא בירמיהו ,אני אספר לך שבקושי צמתי ביום כיפורים.
מצאתי לעצמי חברות חדשות.עכשיו אני מבוססת כמו שצריך ועובדת ומרוויחה טוב ויש לי אצל מי לבקר.
"כמוני למשל" אומרת נועה.
"רגע רגע" אמר מני "לא כל הדתיים מתנהגים כמו החבר'ה האלה, יכולים להיות גם דתיים וגם שומרים על החוק ולא פוגעים בערבים?"
"עזוב בחייך, אלה דתיים אלה? אלה חושבים את עצמם לרבן גמליאל ועושים דעווינים, חוץ מזה נמאס מכל הכבלים שכבלו אותי, רציתי קצת להשתחרר מכל הלחץ, לרקוד וליהנות"
"אתה לא יודע? זו אחת מהעמודים של הסצנה התל אביבית" אומרת נועה ומסתכלת בשלי במבט מקנא.
"חבר יש לך לפחות?" אומר מני
שלי מסתכלת בו, שולפת את הפלאפון דור שלישי לוחצת על כפתור, איזה מאה שמות נשפכים לה והיא אומרת:
"תסתכל תסתכל, כל אלו חברים של שלי"
תגובות