את מתרחקת כשאני מתקרב
לתת לך יד ולא
מתוך סימפטיה או קרבה הדדית
אלא מחובה אנושית
להזכיר
עודני פה
פועם/ בועט/ מתנשף
ראי הוזהרת.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תומרית. הפחד להיעלם, להתמוגג באויר, הרצון להרגיש קיים בשילוב האכפת לאחר(ת) האזהרה שלא לחזור על טעויות. אני עוד כאן- אך זכרי את הגבולות. [ליצירה]
- [ליצירה] חובה אנושית אם כך, אשמח לקבל הסבר על החובה האנושית. למה אתה רוצה לתת יד? איפה היא בכל הסיפור? אתה מתחיל ב- "יחד", קובע גבול- זה רק מחובה אנושית (לא סימפטיה, לא קירבה הדדית) ועובר לדבר עליך- על הקיום, על הנוכחות ומסיים באיזו הזהרה שדוחפת את היחד ממנו התחלת רחוק רחוק. אני מרגישה פה הרבה חד צדדיות הרבה אתה ומעט ממנה- אולי טעות בהבנתי? [ליצירה]
- [ליצירה] בדרכי נועם ובדברי כיבושין עדיף. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. אני מרגיש ממש טוב איתה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] למה רגליים קרות? לא צריך משהו עמוק יותר אך קליל? [ליצירה]
- [ליצירה] אין הכוונה לאונס בשומרת על אף שיש קשר בכוונת השיר. וממש ממש לא בצחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] הרי אם היה פחות חכם לאהיית ממשיכה, לא? שיר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] צעירררר [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ליאורה. כל המילים נאמרו. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה. היית מפריד בין הבתים. [ליצירה]
- [ליצירה] מה מה מה מה [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר את "יקירתי" במדור של אדם ברוך במוסף "מעריב". מכירים? אוהבים? [ליצירה]
- [ליצירה] תיקון: מגפיים כזכר!!!!! עברית רבותיי! עברית. [ליצירה]
תגובות