את מתרחקת כשאני מתקרב
לתת לך יד ולא
מתוך סימפטיה או קרבה הדדית
אלא מחובה אנושית
להזכיר
עודני פה
פועם/ בועט/ מתנשף
ראי הוזהרת.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תומרית. הפחד להיעלם, להתמוגג באויר, הרצון להרגיש קיים בשילוב האכפת לאחר(ת) האזהרה שלא לחזור על טעויות. אני עוד כאן- אך זכרי את הגבולות. [ליצירה]
- [ליצירה] חובה אנושית אם כך, אשמח לקבל הסבר על החובה האנושית. למה אתה רוצה לתת יד? איפה היא בכל הסיפור? אתה מתחיל ב- "יחד", קובע גבול- זה רק מחובה אנושית (לא סימפטיה, לא קירבה הדדית) ועובר לדבר עליך- על הקיום, על הנוכחות ומסיים באיזו הזהרה שדוחפת את היחד ממנו התחלת רחוק רחוק. אני מרגישה פה הרבה חד צדדיות הרבה אתה ומעט ממנה- אולי טעות בהבנתי? [ליצירה]
- [ליצירה] בדרכי נועם ובדברי כיבושין עדיף. [ליצירה]
- [ליצירה] אבחר להתעלם מהאספסוף המשכיל חחח [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] bקורת אקומה נא היקרה, ומי משקה את פרחי היסמין שבבית העלמין? [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם, דבר ראשון לפני הכל: נקד בבקשה, כמה שאפשר. זה יעזור לכולנו. טוף? [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא סתם זה, זה מ שהו משו. ע-ל-..... [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זתומרת, פלונית? [ליצירה]
- [ליצירה] כן. אבל זאת מכיון שאני כבר רוצהבה. לכן זה כל מה שנשאר...ולא מן האגואיזם נכתב [ליצירה]
- [ליצירה] השם החדש של צעקה??? [ליצירה]
- [ליצירה] לא. זה אני. [ליצירה]
תגובות