תעלומה רבה רבת הוד הגעתני,

פתע ריחפה אלי מטמיר וגלי רך,

מקרה הקרה השם לפני בדרך,

בשעה אחת, תמה, אני ובת ישראל.

רות. רות. רות. ושמי בעז.

טרם ידעתי שמה ועוד לא הכרתיה,

נמס ליבי אל לבבה,

יקד גופי כלהבה.

בישניים הלכנו סביב-סביב,

והשכינה שרתה על הרחוב,

שמך? -רות ואתה?- בעז;

אני בימין, היא בשמאל, והשמש דבש.

ומה עז חפצי היה לומר לה,

כבשעת רצון מחוננת זוּ,

או מפי הדיבר, דברי כטל:

"לקטי, לקטי משלי, עד יערוב היום"

דבר פלאי הוא, קסם יה שופע

מה כוון פגישתנו הלא מודעת,

מה זרע שעורים במחוגי הזמן,

ויקר מקרה שנינו גשנו הלום.

ובלי בלי ירח, אך כוכבים מנצנצים,

שואל ליבי את א-דוני מה ירמזון אליי.

כבר כמה לילות נדדה שנתי מני,

שבתה מנוחתי, ונפשי עוסקת בחידות.