מאז שהגעתי לפה אני כל יום הולך למדור לחיפוש קרובים. קצת מוזר שקיים פה מדור כזה, אבל יש פה הרבה דברים מוזרים שמעולם לא חשבתי שצריכים להיות והם בכל זאת פה. ככה זה כאן, הכל פה זה בכל זאת. קצת קשה לתאר מישהו שאף פעם לא ראית, אלא רק התמונות שחור לבן מטושטשות ודהויות. יכול להיות שאני סתם משלה את עצמי והוא בכלל לא כאן, אבל אם הוא לא םה איפה עוד הוא יכול להיות? אין מקום אחר, בכל זאת. בהתחלה חשבתי שאני צריך רק את השם שלו בשביל למצוא אותו, אבל מסתבר שזה לא מספיק, צריך גם תיאור חיצוני מלא- צבע עיניים, שיער, גובה ומשקל. מכיוון שהתמונות שלו בבית הן בשחור לבן, ניסיתי להזכר איך אמא כל הזמן תיארה אותו- ילד שובב, שיער חום מתולתל, עיניים חומות, קצת שמנמן. זה כל מה שהיה לי עליו, בנוסף לכך, תיארתי לעצמי שיש לו שיניים רקובות, צהובות כאלה, כי בטח מאז המקרה ההוא עם המברשת והחנק, הוא נמצא בטראומה ולא מצחצח שיניים. מן הסתם גם יש לו ריח רע מהפה, אבל את זה לא סיפרתי כמובן לפקידה במדור לחיפוש קרובים. רק נתתי תיאור שלו ואמרתי שהוא דוד שלי והוא הגיע לפה בגיל שבע בגלל שהוא נחנק מבליעת שערות של מברשת שיניים. חודש וחצי אני פה ובינתיים לא מצאתי אותו, לא דוד ולא מברשת שיניים. זה קצת מוזר לי האובססיה הזאת להפגש איתו, אחרי הכל אני בכלל לא מכיר אותו. גם עם קרובי משפחה אחרים אף פעם לא הייתי בקשר טוב, אז עם דוד שמת עוד לפני שנולדתי? בכל זאת, יום יום אני הולך למדור ושואל, אני גם לפעמים שואל סתם אנשים. ככה פגשתי את רפי, החבר הכי טוב שלי פה, בעצם החבר היחיד שלי. שאלתי אותו אם הוא ראה ילד קטן, קצת שמנמן, והוא ענה לי שכל יום הוא רואה ילדים קטנים שהם גם קצת שמנמנים, אחרי הכל הוא עובד בסניף של בורגר-פיל, רשת מסעדות ההמבורגרים הכי גדולה ומצליחה פה. כל יום הוא משרת מאות, (הוא טוען שאלפי) לקוחות, רובם ילדים, כי ילדים משתגעים פה על בשר פיל. זה באמת בשר טעים והפרסומת טוענת שגם בריא, ככה שלהורים אין בעיה שהילדים יאכלו ממנו. אני יודע שזה נשמע מוזר, בשר פיל, אבל זה נורמלי פה, זה כמו בשר פרה או הודו או כבש בישראל. צייד פילים לא חוקי כאן, אבל בניגוד לאפריקה, פילים הם לא זן נכחד, להפך, עוד מגדלים אותם בחוות גדולות, ממש כמו שיש רפתות, או דירים לכבשים, אותו רעיון, רק בגדול יותר. מאז שהכרתי את רפי והתחלתי לאכול כל יום (זה בריא, ככה אומרים) ארוחת בורגר-פיל מוגדלת, אני מצייר לעצמי תמונה בראש, איך אני פוגש את דוד שלי ויש לנו כל כך הרבה על מה לדבר, אני מספר לו על אמא שלי (אחותו) והוא מזיל דמעה, וככה אנחנו יושבים שלושתנו- רפי ואני אוכלים ארוחה מוגדלת ושותים קולה, והוא אוכל בורגר-פילון (שזו ארוחת ילדים שמקבלים איתה פיל קטן צעצוע) ושותה מיץ תפוזים. לילדים קטנים אסור לשתות פה קולה, זה לא חוקי, עד גיל שש עשרה. רפי טוען שזה הכל סתם קונספירציה אחת גדולה ומגדלי התפוזים סתם מוציאים שם רע לקולה ומפרסמים שזה לא בריא והורס את השיניים ומעכב את הגדילה וההתפתחות של הילד. בכלל, רפי אובססיבי לקונספירציות, הוא כל היום קורא עיתונים וגוזר כתבות, הכל בשביל לחשוף יום אחד את הקונספירציה הבאה שמתבשלת לה. הקטע החזק עכשיו אצלו זה להאשים את נשיא חברת הסבונים ונשיא חברת הצלחות בשיתוף פעולה של החברות ובגרימת נזק של מיליוני שקלים בשנה לצרכן, האזרח הקטן. כשרק הגעתי לכאן חטפתי שוק, אבל מסתבר שזה ככה- פה אוכלים על סבונים. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל כבר אמרתי שיש פה הרבה דברים מוזרים. אין פה דבר כזה שנקרא שולחן, פשוט לא קיים. יש סבונים, סבוני רחצה קשים, יש גדולים ויש קטנים, יש ירוקים וכחולים ולבנים, יש בניחוח הדרים או לבלוב פרחים, יש הכל. במקום שולחן במטבח, יש בכל בית סבון ומסביבו כסאות. גם במסעדות אנשים אוכלים על סבונים. זה כל כך לא הגיוני, אבל זה כל כך נכון, שאף אחד לא חושב שזה לא הגיוני. הטענה של רפי היא שכשהסבונים נרטבים (וזה קורה בזמן ארוחה) הם נהיים חלקים ואז הצלחות מחליקות לרצפה ונשברות וכאן הקונספירציה. בארוחה ממוצעת של משפחה נשברות ארבע צלחות, ועדיין אף אחד לא עלה על פתרון למצב. חברות הסבונים והצלחות עושות הון וצחוק מהאזרח הפשוט. כמו שכבר התרגלתי לאכול על סבון, ככה גם התרגלתי לכמות הדיבור של רפי. הוא מדבר המון ומהר, ועם הידיים. הרבה פעמים אני פשוט לא מקשיב לו, לעוד קונספירציה, אבל תמיד עושה את עצמי מרותק ועושה כן עם הראש. פעם אחת, כשהוא שם לב שאני לא ממש מרוכז בו ובמה שהוא אומר, הוא הראה לי כתבה על איש אחד שפעם עבד בסופר מרקט וסידר שם קופסאות שימורים על מדפים, עד שיום אחד נפלה לו פחית שימורים של אפונה על הראש וככה הוא הגיע לפה. לא הבנתי מה רפי רוצה להגיד לי. רפי חייך ואמר לי לשבת. 'תקשיב', הוא אמר בקול רציני, 'יכול מאד להיות שלא תמצא את דוד שלך פה כי הוא פשוט כבר לא פה, מיחזרו אותו'. לא ידעתי אם לצחוק או סתם לתת לו סטירה. מי בדיוק ימחזר את דוד שלי? ולמה? ואיך? רפי ענה לי על כל השאלות בפשטות מדהימה. הוא סיפר לי על הקוספירציה של הארגונים הירוקים והמועצות המקומיות. מכיוון שאנשים פה לא הולכים לשום מקום, לא מתים כי הם כבר מתים, פשוט נשארים לנצח, יש חשש מצפיפות אוכלוסין, לכן הפתרון היחיד הוא מיחזור, ממש כמו שממחזרים זבל כדי שלא יהיה יותר מדי. זה נשמע נורא, אבל ככה זה פה (לטענתו). רפי הוציא מהמגירה שלו (מגירת הקונספירציות, ככה הוא קורא לה), עשרות כתבות על אנשים שנעלמו לפתע פתאום ולא נראו יותר. זה לא הגיוני שמישהו ייעלם ככה, זה אף פעם לא קרה, עד שהגיע לכאן נשיא גרינפיס לשעבר, והנה, מאז שהוא כאן, החלו להעלם אנשים באופן מוזר. הוא איש חזק וכריזמטי ויש לו מילה בכל מוסדות השלטון והמועצות המקומיות והוא אחראי לכל זה. יש לו מפעלים, (רפי טוען שהם תת קרקעיים ואם יום אחד נצא דרומה עם אתי חפירה, נוכל לחשוף אותם), ובמפעלים האלה ממחזרים אנשים. הם מוחזרים לעולם הקודם שלהם בתור החפצים שהרגו אותם, שבגללם הם הגיעו לכאן. רפי אמר שהוא מוכן להתערב איתי שהאיש מהכתבה של האפונה בטח יושב לו עכשיו על מדף בסופר מרקט בתור פחית שימורים. בכתבות האחרות שהוא הראה לי נעלמו אנשים שונים שהגיעו לפה בגלל כדור אקדח, מכונית, נדנדה, גרזן, כל אחד וסיבתו הוא. היום, לפי רפי, כל אחד מהם הוא איזה דום-דום או אופל קורסה. אמרתי לרפי שאם דוד שלי הוא עכשיו מברשת שיניים אז אני צנצנת. רפי צחק ואמר שהכי הרבה אני יכול להיות חבל באנג'י (הגעתי לפה אחרי קפיצת באנג'י לא מוצלחת), או לפחות בדרך להיות חבל אם מישהו מהירוקים יחליט לחטוף אותי למפעל התת קרקעי. למרות כל הסיפור הזה של רפי, על מיחזור ומפעלים, אני עדיין הולך כל יום למדור לחיפוש קרובים ושואל על ילד בן שבע, מתולתל, קצת שמנמן, שככל הנראה יש לו שיניים צהובות. אני עדיין חולם ומייחל לרגע שבו נשב יחד ונאכל בברגר-פיל, ואני מדי פעם אתן לדוד שלי לשתות מהקולה, למרות שאסור וזה הורס את השיניים, גם ככה השיניים שלו בטח רקובות.