באש דמותה הבוערת היא חזתה פניה למולו,

ובהוויה של מציאות מול הוויה של אשליה

היא שפכה אל תוכן לבו-

כל שהיה לה לומר לו,

ובעצמותיה בערו המילים

והגאווה שבתה וכדמות משנה דמתה לה שלוה,

והרצון והכמיהה להשיג את עוצמות החום

המוסתרות.

על מנת שיהפכו לגלויות.

והרגשות נשפכו,

שרפו על לשונה

ובאותה אש דמותה

נוסף עוד שמן למדורה,

אך עם זאת,יחדיו,

החום החל הולך ומזדעק

והקור החל

ובעורקיו מתפשט

וכבר לא אותה שלהבת התנשאה,

בהוויה של מציאות מול הוויה של אשליה-

כך היא דימתה אותו ואותה

כמעשייה השזורה בלהבת מדורה...