לנגוס בעסיס המתוק המרווה
למצותו
לא אזכה
ועד שפתחתי בך
את אותו סדק צר
שכמו היה לעיני בלבד.
בכאב נוראי
שלחתי ידי
לפצע שותת
נגעתי, בכיתי, בכית
וכיסיתי באהבה
כשהזכרתי לך
שאפשר לרקוד
שמותר להרגיש
חפרתי בך עד שמצאתי
את מתק החיים והקדושה---
ועתה,
כרמי שלי
לא נטרתי
תגובות