על אצבעות ועל אזניים

אתה אף פעם לא מעריך כמו שצריך את האצבעות ואת האזניים שלך כפי שאתה מעריך אותן לפני שאתה הולך לאבד אותן. אתם בטח תמהים איך אני ויהושע הגענו למצב הזה?! ובכן, זה סיפור ארוך ומסובך, אבל יש לי זמן...

לפני בערך כשבוע חזרתי לי לביתי מהעבודה שמח וטוב לב כשחיוך מעצבן אנשים נסוך על פניי (כרגיל). הייתי כ"כ  מאושר שהחלטתי להזמין פיצה משפחתית עמוסה באנשובי ולאכול אותה לבדי (כרגיל). הדלקתי את הפלאפון כדי לבדוק אם ישנן הודעות חדשות שהצטברו במשך היום וגיליתי שנתקבלה הודעה אחת (לא כרגיל). פתחתי את התא הקולי ושמעתי את ההודעה שהתנסחה כדלהלן במבטא רוסי גס וכבד: "רחמנינוף! איפה הכסף יא חוליגן! אם לא תביא אותו תוך שבוע כדאי שתשיג לך מחמם אזניים מפלדה...". כמובן שזו הייתה טעות במספר, כי לא קוראים לי רחמנינוף ולא לוויתי כסף מאף אחד. לאחר שסיימתי להתפקע מצחוק החלטתי להשיב לשולח הודעה מבדחת שהתנסחה כדלהלן במבטא עברי עדין וקל: "אין לי מושג על מה אתה מדבר אדון מי שלא תהיה, הרי החזרתי את הכסף כבר לפני יומיים". התפקעתי מצחוק בשנית, אכלתי את הפיצה והלכתי לישון.

הבוקר, יצאתי מביתי לעבודה (שוב כרגיל), ועוד לפני שהספקתי לנשום שתי נשימות קיבלתי ליווי של שני בריונים עוטי שחורים. הצמד דחס אותי לתוך מכונית שחורה וקטנה שעצרה בחריקה איומה על יד המדרכה תוך כדי שהיא מעקמת את תיבת הדואר הסמוכה.

היה צפוף מאוד בתוך המכונית, ניכר היה שהיא שייכת למין מאפיונר קטן שמנסה לחקות דמויות מהסרטים. הערתי לנהג שהוא פגע בתיבת הדואר, אך בתגובה אחד הבריונים שבר לי את האף. התחלתי לדמם בצורה מטורפת וביקשתי מטפחת כדי שלא אלכלך את הריפוד. בתגובה קיבלתי מהלומה נוספת באותו מקום מהבריון השני. מעתה והלאה שתקתי כל הנסיעה חוץ מבמקרה אחד. זה שישב ליד הנהג שאל אותי אם אני יודע למה אני יושב במכונית? עניתי לו שאני במכונית כי שני בריונים עוטי שחורים הכניסו אותי לתוכה (זה המקרה האחד שבו דיברתי). מיד לאחר מכן איבדתי צלע. הוא הסביר לי שיש לי פגישה עם אדון אר פי ג´י ועם עבדו הנאמן המכונה "המגזים" שנקרא כך משתי סיבות: א. הוא גוזם לאנשים את האצבעות.  ב. הוא עושה את זה בצורה מוגזמת. הוא הוסיף שכדאי שאשתוק ואדבר רק כששואלים אותי שאלות, אך אני כבר הבנתי את זה קודם.

הגענו לאיזו חניה מטונפת של מועדון מטונף. מעל לדלת המועדון התנוססו אותיות ניאון בצורת אר פי ג´י. הבריונים עוטי השחורים הוציאו אותי מהמכונית בכוח למרות שאם הם היו מבקשים ממני הייתי נענה ברצון. הם גררו אותי דרך המועדון אל תוך חדר אחורי חשוך ואפוף עשן, קשרו אותי לכיסא והורו לי לחכות. חשבתי לעצמי כמה בר מזל אני שהורו לי לחכות, הרי אחרת לא הייתי יודע מה לעשות בינתיים.

כעבור כמה דקות נכנס פנימה איש נמוך וקירח, עצבני כמו שד ואדום כמו עגבנייה. על האוזן שלו הייתה תחבושת ענקית חציה לבנה חציה אדומה והוא הנחית עליי אגרוף נוראי שהימם לי את כל הלסת. מאחר וידיי היו כבולות הסתפקתי במישוש שיניים על ידי הלשון כדי לוודא שלא איבדתי אף אחת ונכנסתי למצב האזנה.

"אתה יודע מי אני?", שאל הגמד כשהוא מנסה להסתיר את המבטא הגרוזיני שלו. עניתי שלא. "אני קוראים אותי רחמנינוף, אבל כולם (!) מכנים אותי אר פי ג´י".

רחמנינוף, רחמנינוף, מאיפה לעזאזל השם הזה מוכר לי? אה, נזכרתי! זה היה מלחין רוסי מפורסם שהיגר לאמריקה וכתב מוזיקה משובחת. כשהייתי ילד אבא שלי תמיד היה לוקח אותי לקונצ.. אגרוף חד נוסף קטע לי את חוט המחשבה ושתי שיניים. שקלתי אם להציג את עצמי בפני רחמנינוף הזה או לגלגל איתו שיחה על הרחמנינוף ההוא כדי למנוע את האגרוף הבא שלא איחר לבוא ולהוריד לי עוד שתי שיניים.

"בגללך איבדתי אוזן יא חתיכת אימבציל", אמר אדון אר פי ג´י המגומד. אמרתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר. "אתה שלחת הודעה לקלצ´ניקוב שכבר שילמתי את הכסף, אז הוא שלח את "המחריש" שהוריד לי אוזן יא מטומטם. לקח לנו שבוע לאתר אותך". באותו רגע נפל לי האסימון, הכל התחבר לי. רחמנינוף הזה כלל לא קשור למלחין הרוסי, אלא הוא הרחמנינוף מההודעה בפלאפון והוא בכלל גרוזיני. הוא כנראה לווה כסף ממישהו ובגלל ההודעה שלי המלווה הוריד לו אוזן. לרגע אחד ריחמתי על הגמד, אבל זה עבר לי כשנזכרתי בשיניים שהיו לי ואינם. ניסיתי לשכנע את הגמד שבקושי שמים לב שחסרה לו אוזן, אבל משום מה הוא לא האמין לי והנחית עליי מהלומה נוספת.

נקישת אצבע אחת של הגמד הוציאה מהפינה האפילה של החדר מקרר אנושי שהחל לצעוד לכיווני. "תכיר את ´המגזים´", אמר הגמד כשחיוך אכזרי נסוך על פניו. כ"כ שמחתי להכיר מישהו שאני יודע שתי סיבות לשמו המיוחד. כעבור עשר שניות גיליתי שאבדתי אצבע אחת, ובמקרה ותמהתם אי פעם אם זה כואב אז תדעו לכם שכן ומאוד. הבנתי שאם לא אטכס עצה ומהר אני עלול לאבד עוד אצבע ואכן איבדתי עוד אצבע. "חכה רגע!", צעקתי לגמד (וזו הפעם הראשונה בה דברי מופיעים בציטוט ישיר בסיפור), "לא סתם שלחתי הודעה למה שמו שכבר שילמתי הייתי בטוח שהמה שמו הזה הוא המלווה שלי ובאמת כבר שילמתי לו". כמובן ששיקרתי , אבל לא היו לי ייסורי מצפון. הגמד הורה ל"מגזים" להפסיק להגזים והחל לחכך באזנו, שנייה לאחר מכן הוא צרח מכאבים. כעבור דקת מחשבה הוא הפטיר: "יש לך שעה אחת להביא לכאן את המלווה שלך, אם יתברר שאתה צודק אני נותן לך את שתי האצבעות שהורדתי לך בצנצנת ומשלח אותך לחופשי, אבל אם יתברר ששיקרת יהיו פה גוזמאות עצבניות. ושלא תעז לעזוב את העיר!". לאחר ששוחררתי מהכסא רצתי החוצה ותפסתי מונית אל יהושע, חברי הטוב ביותר.

סיפרתי ליהושע את כל מה שקרה וביקשתי ממנו בכל לשון של בקשה שיבוא איתי ויציג את עצמו בתור זה שהלווה לי את הכסף. הראיתי לו את כף היד חסרת האצבעות שלי והוא השתכנע תוך שניה. מייד כשחזרנו למועדון של אדון אר פי ג´י קשרו את שנינו באותו חדר אפל לשני כסאות.

"אז אתה זה שהלווה את הכסף לטמבל הזה?", שאל אר פי ג´י את יהושע. "כן אדוני", אמר יהושע בקול רועד. "כמה כסף הלווית לטמבל?", הוסיף ושאל. אני נשבע לכם שאלמלא ו"המגזים" היה עומד בפינת החדר הייתי מוחה על כינוי הגנאי שהוא הדביק לי. יהושע גמגם ואמר "עשרים אלף שקלים". "מה אתה אומר", אמר אר פי ג´י, "מאוד מענין, מאוד מאוד".

במשך הדקות הבאות אר פי ג´י דיבר בטלפון עם מישהו ואנחנו הזענו המון. כעבור שעתיים נכנס לחדר איש ענק ומכובד מלווה בפמליה ענקית ומכובדת אף יותר. ליד האיש הענק והמכובד עמד גנרטור אנושי גדול כמו המגזים רק פי שניים. אר פי ג´י הסביר לי שהענק המכובד הוא אדון סטרלינקוב, אבל כולם מכנים אותו קלצ´ניקוב. רציתי לשאול אותו אם הוא קשור לסטרלינקוב מדוקטור ז´יוואגו, אבל התאפקתי. הגמד המשיך להסביר שרק לקלצ´ניקוב מותר להלוות כסף בעיר והוא זה שהלווה לאר פי ג´י בעצמו את הכסף. כל מי שמלווה כסף בעיר ללא רשותו של קלצ´ניקוב זוכה לטיפול אצל "המחריש". כוונתו הייתה לגנרטור האנושי שנקרא המחריש משלש סיבות: א. הוא גורם לך להיות חרש. ב. הוא עושה את זה בשקט. ג. הוא מוריד לך את האזניים עם משהו משרש ח.ר.ש , או שזה שן של מחרשה או  שזה חרמש (מסתבר שהגרוזיני היה די חלש בדקדוק עברי). כ"כ שמחתי לגלות שיש סיפור מאחרי כל שם וגם שמחתי להבין בצורה מלאה את פשר התחבושת על אוזנו של אר פי ג´י.

קלצ´ניקוב היה שונה מאוד בסגנונו מאדון גמד אר פי ג´י. קלצ´ניקוב היה נראה כמו מאפיונר אמיתי. הוא הי רגוע ושליו, עטוף בפמליה מפחידה ועסוק כל הזמן בשיחות פלאפון.

בעוד אני בוחן את קלצ´ניקוב התקדם המחריש לעבר יהושע ותלש לו את האוזן בתנועה חדה ומהירה. התפלאתי לגלות שהוא לא השתמש בחרמש או בשן של מחרשה והנחתי שכנראה וגם המחריש מחליד כמו כולנו. "עכשיו תבוא על עונשך", אמר קלצ´ניקוב בקול רוסי זקן וצרוד, "אתה תלמד לא להלוות ללא רשות", הזדעזעתי מהסבל שנגרם ליהושע שבסך הכל בא לעזרתי. "עצור! שיקרתי לך, יהושע לא הלווה לי שום כסף, בבקשה תעזוב אותו ואל תגרום לו עוד נזק", צעקתי לעבר קלצ´ניקוב. קלצ´ניקוב חשב לשנייה והפטיר: "עכשיו אני ממש מבולבל, אם הטמבל אומר אמת והוא שיקר לנו כל הזמן, אז צריך לשחרר את המלווה המתחזה הזה ולחתוך לטמבל את כל האצבעות. אבל אם הוא דיבר אמת מקודם והמלווה המתחזה כן הלווה לו כסף או במילים אחרות הוא מלווה שאינו מתחזה אז צריך לשחרר את הטמבל ולהוריד למלווה הלא מתחזה את האזניים. לכן נראה לי שנוריד לשניכם גם את האצבעות וגם את האזניים".

זהו, חזרנו להתחלה. אתה אף פעם לא מעריך כמו שצריך את האצבעות ואת האזניים שלך כפי שאתה מעריך אותם לפני שאתה הולך לאבד אותם. אני ויהושע מאבדים ברגעים אלו את אצבעותינו ואת אזנינו. חלוקת התפקידים מתנהלת בצורה מתוקתקת, "המגזים" דואג להגזים ו"המחריש" דואג להחריש. כעת אני ממתין ש"המגזים" יוריד לי את האגודל של יד ימין כדי שאוכל לשחרר את ידי מהאזיקים, לקחת את הפלאפון ולצלצל למשטרה בעזרת הזרתות שנשארו לי. ואכן כך היה, "המגזים" עשה את שלו, אני עשיתי את שלי והמשטרה עשתה את שלה, אבל באיחור של חצי שעה כי לקח להם המון זמן לאתר את מקור השיחה. בינתיים הספקתי לאבד גם את שתי הזרתות.

סוף טוב הכל רע. קלצ´ניקוב ואר פי ג´י אמנם נכנסו לכלא בעוון עינויים לא מורשים, אך אני ויהושע איבדנו את אזנינו ואצבעותינו. אאלץ מעתה לוותר על כל כך הרבה הנאות נהדרות, כמו חיטוט באף וגירוד בשאריות האוזן. גם לא אוכל להשתמש יותר בפלאפון אך כמדומני שגם לא ארצה.