מאת: עינת טמסות

 

אניני כועסת עוד,

על המרחק שנוצר.

ברבות הימים

למדתי לחיות עמו.

הכעס שלהט

בכל חדר בלב,

דעך .

כאילו מתוך הרגל

והכרה.

שאולי באחד הימים

יכיר האדם שמולי,

באומנית שבי.

אשר ממנה נסוג

שנים רבות.