מאת: עינת טמסות

חַרת לו הזמן את סימניו ,

באור ובחשכה.

הביטו ביופי החמה איך נופלת תמיד באותה השעה

אל פסגת ההר,

ועולה אחריה בשיא תפארתה הלבנה בכדי להאיר .

את ההולך בשדרה

או המשוררים החורזים עתה   לכבודה ,

שיר אהבה .

3.2.2005