לא סומאתי מלראותך על עפר מוטל
לבי מוכן לשמוע גם את קולך הדל
פשה בי הנגע , נגע העצלות הגובר
מחליק אל תוכי ואותי קובר
וכי לבוז יספיק להתעלות הנפש?
וכי אני איני שקוע ברפש?
עני מדעת? הכאלו מחשבותיך
וכיצד נובעים ממך שיריך
ישותך דלה? ההינך צוחק
מלא אתה בינה ,בזאת לא אטיל ספק
לכן תדע כי גורלך שפר וגורלי שפר
כי חוט חברותינו אינו נשבר
אינך נשאר? התעזבני לנפשי ?
אזי החוט הנשבר ירבה מחושי
לא בתקיפות אנוכי מדבר
אלא בתחנונים בלבד
ברצוני שנשאר
חברים לעד
