אהוד מנור

כינור,

ציוני נוסטלגי,

עם כתם אדמדם

על ראש זהב.

פצח ברון,

מילים של אדמה,

שמיים.

ואת מאות מילות שיריו,

שלח מנור.

יש אנשים נרים נירים

ולא יוצא דבר,

יש משורר כותב חורק

בדם אצבעותיו,

ואפס בו ניגר...

אך לא אהוד מנור,

אצלו זה לא הלך,

כי אם נכנס בתוככי הלב,

מילים של

משורר עם רגש של כינור.