"ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי, אבדתי"
בפורים אין את הבטחון הזה, הידיעה הברורה הזאת שיהיה בסדר, שיהיה לסיפור סוף טוב. אולי הכל יגמר, בשיממון של אבדון, ברפידים, באמצע המדבר, ארץ ציה ועייף, אבדתי.
אני בא אל המלך לבד, אין איש סביבי, לא קורבנות, לא נסכים, לא כהן גדול שיכפר בעדי, נכנס פנימה, בלי חוקים, בניגוד לכללים, בלי הכנה, ככה סתם, במקרה, מפזז ומכרכר, פוסע בצעדי ריקוד קלים, מצד לצד, שומע את גלגל הרולטה מסתובב בעולם שסביבי, שאדום יהפוך לבן, לברכה ולא לקללה, לשובע ולא לרזון, לחיים ולא למוות.
והמלך, יושב על כיסא רם ונישא, ושוליו מלאים את ההיכל, ובהיכלו, כולו אומר כבוד.
ואני בלבוש שק, ונקלותי בעיניך כאחד האדם, שוחק ועולז, מנסה לזכות בתשומת ליבך, באור פניך, בנענוע ראשך, בהנהון.
בפורים אין את הבטחון הזה, הכל מסתובב, נע ונד, שותה ומוחה, ממית ומחיה, שוחק ובוכה, כורע ושוחה, פורץ את השערים, עובר את האחשדרפנים, ומגיע אליך,
האמצא חן בעיניך?
תגובות