עשה שהסיפור יתחיל בסופו של יום וייגמר בסופו של אדם אבל שבכל זאת יהיה עם סוף בוהק, בוהק זו מילה יפה, כמו העטיפה של השוקולד תפוז שחיכתה לערן ולי מתחת לכרית בירח דבש בכרתים.
ואז. לקחתי האמת בידך והרחקנו לכרתים. שם מצאנו האחדאתהשני. ולא הבנת- איך זה שאפשר להיות עם 4רגליים ו4 ידיים ו2 עיניים ולב- אחד.
והסברתי
והסברתי
והס...
רק כשהנחתי שפה על שפה, עין על עין, רגליים על ידיים חזה על חזה,
הבנת.
אבל אתה, כותב תמיד בתחילתו של יום, וגומר באמצע, בדיוק במקום שאליו מתנקזים כל מיצי התפוז אל טבור העולם, כשמש כתומה וקופחת מאיידת נוזלים, כן בוהקת לא בוהקת, ולא אגזים, אם אומר שאוהבת שוקולדאגוזים. אפשר גם דבש, שיהיה הדרים, וקשיו לפיצוח..ותביא גם קיסמים.....
זוגיות. סוגשל :))
ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ!
"בסופו של יום" -- ולא בשקיעה
"בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום)
שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית.
שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם.
שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם)
אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות.
הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור.
רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות
לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות.
ואם זו אכן ציניות, בעז, ולא תום לב פשוט - אז זה ממש לא היה נחמד.
זה יופי של כתיבה. ואני עדיין מהורהרת בקשר לסיווג - הקטגוריה הזאת כבר לא קיימת.
נו, הלוואי עלי.
[ליצירה]
ואז. לקחתי האמת בידך והרחקנו לכרתים. שם מצאנו האחדאתהשני. ולא הבנת- איך זה שאפשר להיות עם 4רגליים ו4 ידיים ו2 עיניים ולב- אחד.
והסברתי
והסברתי
והס...
רק כשהנחתי שפה על שפה, עין על עין, רגליים על ידיים חזה על חזה,
הבנת.
[ליצירה]
אבל אתה, כותב תמיד בתחילתו של יום, וגומר באמצע, בדיוק במקום שאליו מתנקזים כל מיצי התפוז אל טבור העולם, כשמש כתומה וקופחת מאיידת נוזלים, כן בוהקת לא בוהקת, ולא אגזים, אם אומר שאוהבת שוקולדאגוזים. אפשר גם דבש, שיהיה הדרים, וקשיו לפיצוח..ותביא גם קיסמים.....
זוגיות. סוגשל :))
[ליצירה]
ב3 שורות הצליח רועי ג לבטא בצורה מדהימה מה הוא מצפה מסיפור. מומלץ!
"בסופו של יום" -- ולא בשקיעה
"בסופו של אדם" -- מת וקם לתחיה (כמו היום)
שהסיפור יתחיל לא בצורה מבהיקה, אלא משופשפת ופשוטה. ויגמר בצורה חזקה ועוצמתית.
שהסיפור יתחיל מנקודת מוצא חוץ אדמית ובסופו יופנם בחוזקה באדם.
שהסיפור יחדור כה עמוק עד שהאדם ימחוק את עצמו(רק בשלב מאוחר יותר הוא יעלה בו שוב ויופנם)
אך מטבע הדברים יש בהפנמה הזאת וחריפותה סיכון של נטילת הזיוו והבוהק של השקיעות והזריחות.
הפיתרון בא בהתיחסות לצד הזה היפה עם מודעות לכך שהוא חיצוני ("בוהק זו מילה יפה", עטיפה של שוקולד.. ) הפיכת הזוהר של הטבע לעטיפת שוקולד גם בו יש משום עמעום של הבוהק.. אבל לקיחתו למיטה הזוגית נותנת לו את מקומו בצורה משמעותית ועמוקה. ומכיוון שזה "ירח דבש" בפעם הבאה שתביטו בירח עם אהובת ליבכם אל תשכחו להיזכר בסיפור.
רועי ג הצליח לבטא גם את היחס המורכב בין אוטנטיות
לאסטטיות בסיפורים (ובחיים בכלל) ונתן פתרון מבריק. וגם את הדרישות הגבוהות שלו מסיפור עד כדי חדירה לזוגיות.
[ליצירה]
ואם זו אכן ציניות, בעז, ולא תום לב פשוט - אז זה ממש לא היה נחמד.
זה יופי של כתיבה. ואני עדיין מהורהרת בקשר לסיווג - הקטגוריה הזאת כבר לא קיימת.
נו, הלוואי עלי.
תגובות