אבא...אתה יכול להישאר איתי עד שאני אירדם..?

בטח בני.

ממה אתה חושש?

זה החושך הזה, כשאני עוצם את העיניים, ואני לבד,

אני לא אוהב אותו בכלל...

הו בן, אל תחשוש, החושך הזה מיוחד,

הוא שלך ורק שלך!

אתה יכול לשים בו מה שרק תרצה!

הוא מגרש משחקים עננננקקי!

ושם אתה אף פעם לא לבד,

כי במחשבה קטנה אחת –

אבא לידך מחבק אותך.

טוב, אבא! אז רק הלילה,

בסדר...?

כשאתה עוצם עיניים בן, מה אתה רואה?

אני רואה חושך, אבא.

תסתכל קרוב יותר, תתמקד! מה אתה רואה עכשיו?

עדיין חושך.

איזה צבע יש לחושך שם?

ידעת שלכל בן אדם יש חושך שונה, כשעיניו עצומות?

אבא, החושך שלי קצת צהבהב! 

כן, מה עוד יש בו?

יש בו שלל של צורות לא מוגדרות,

גם צבע ירוק כזה, זהר!

מה עוד אתה רואה בחושך?

אני רואה פרחים,

נקודה, ובה אינסוף פרחים!

והם מסתלסלים, ומסתחררים,

רק עלי הכותרת הלבנים-צהבהבים שלהם חדים כמו תמונה,

כל שאר עיגול הנקודה מטושטש...

וכל כולו שדות, שדות, של פרחים!

לאן שלא אפנה מבטי בחושך –

שם הם.

אתה רואה בן?

זה לא סתם חושך, שחור ומפחיד...

מה קורה כשחולמים אבא? מה קורה לחושך?

החושך רק מסך הוא בני,

ודמיונך מצייר בו את נפשך.

אל תפחד ממנו, אל תירתע,

אתה בעצמך יוצר בו את התעתוע..

אז מה קורה כשחולמים אבא?

כשחולמים עוזבים ידיים.

עוזבים את המעקה, משחררים...

וצוללים אל הצבעים,

ואל השדות המשתרעים של הפרחים.

את מה משחררים?

את הכול.  

אבל אבא, אין זה מסוכן? הרי ניפול!

לא בני.

בחלומך אתה בטוח,  ונשמות כל אוהביך עולות ממעל,

ושומרות עליך.

גם נשמתך שלך, משגיחה עליך בשנתך,

דואגת לך,

נותנת לך להציץ,

בלי יתר הסברים –

על עצמך, על רגשותייך,

על פחדיך,

על חייך.

אז אבא, למה לא תמיד לחלום?

הלא כך אכיר את עצמי יותר?

אם תמיד תחלום בני, לעולם לא תהיה אתה.

לא תחייה באמת את חייך,

תכיר אדם שלעולם לא יהיה, אלא חלום אחד גדול,

זה שהצצת בו בתעלומות הלילה האינסופי.

תוכל לצפות בעצמך כמו בסרט,

שהסוף בו לא מובן,

זה קל יותר, אולם, חסר כל הגיון,

כי לא תשכיל לפענח את שקידד לך

הדמיון.

אבא? אפשר לחלום גם כשערים?

אני יכול לחלום גם כשעיני פקוחות?

בוודאי בני...

אך סוג אחר של חלומות הוא זה,

אם לא תחלום כשאתה ער, אז לא תגדל,

לא תכיר את נפשך, תהיה זר לעצמך.

החיים יקבלו אותך, ויעזבו אותך כשם שבאת.

חלומות של מציאות הכי יפים הם!

אמנם גדל בהם הפחד,

ואין ספר הוראות,  

אין שמיכה או סדינים חמים,

ויש מאות ואלפי שאלות,

אבל כשתגשים חלום בני,

בעזרת הוראות הלב,

התחושה שתמלא אותך בפנים,

הכוח מלהביט בחלום עור וגידים,

יתנו לך אושר לו רק מעטים זוכים!

אבא, אתה הגשמת פעם חלום?

לא בני...

הרי, אתה לא באמת קיים,

אני כותב לעצמי אותך... כבר שנים,

אני מדמיין אותך, ישן, חולם

וער, ומצייר לך פנים,

אבל יום יבוא בני,

יום יבוא,

ונתחבק חיבוק גדול, גדול,

של אבא שאוהב את בנו,

של שני חולמים מושבעים,

אני אהיה אז מאושר כל כך,

כמו באותם הרגעים הנדירים,

עליהם אנחנו מדברים.

תחלום עליי הלילה בני?

בטח אבא! אני אתאמץ חזק, חזק...

אני וודאי אחלום עלייך, בן,

אני אחלום עלייך, מכוסה עד הצוואר,

בשמיכה עם הציור של הדובונים,

זאת שחלמתי שקניתי לך,

כשמלאו לך 5 ירחים.

אתה תבקש שאשאר איתך עד שתירדם,

אני אקריא לך סיפור, אלטף ואנשק,

וכשסוף סוף תירדם,

אולי אני אתעורר,

אכתוב אותך על דף נייר,

ושוב אתן לך חיים.

6.1.2005, 2:22, אחד מאותם רגעיי אינסומניה, שבו חלום ומציאות מתערבבים, כשדברים פרי דמיונך, אמיתיים עד כאב, מרוב אמונה בנכונותם...