שלום לך אהוב,
שלום אהובה.
אין בי דעת, ואין בי תובנה. נטשתי את הכול בים.
הכול הוא הבל הבלים, ושוב פעם הבל
וכמה זה נפלא...
מסע ארוך דרך בדידות אל תוך החופש, ורק רגש אחרון עמוק צרוב חזק
חזק, שומר נפשי מלתת לך לוותר.
מאז שעזבתי, לא נחת, לא שלווה, לא תפילה ולא דמעה זלגו בחלוני בלילה.
לו לרגע יכולתי לשמוע קולך העדין, לגעת בכנפך הענוגה, הרוטטת, ליבי
כיסופים עזים... צמא לך, לסודך, למבטך, למגע ולרכות המשכרת.
את ישנה כאן לצידי, ואני מתגעגע. תיפופי אצבעותיי עלי מקלדת חרש-חרש משתדל,
אולם ודאי הם מפריעים מנוחתך קליל.
הלוואי ויכולתי להעיר אותך בכוח ולטלטל חזק חזק עד שתיזכרי מי את באמת, ותתעוררי שוב לאהבתנו.
שחררי תודעתך מן המוכר והדואלי, מן המרדף, והרפי מאשלייתך האחרונה.
לפעמים אני חושש שאינני חזק מספיק להיות קשה כלפייך.
הייתי עושה הכול כדי שהחושך יסתלק, והאור שבך יפרוץ החוצה כמו שפעם, מתוך קהות ושכחה, מתוך שברון הרגש, אל הלידה מחדש.
אל שמש חדשה בוערת.
לנצח מזינה ולא מוזנת.
לו רק יכולתי להעביר לך באיזו דרך עד כמה אני אוהב אותך, עד כמה חשובה לי הווייתך המושלמת,
עד כמה אני מרגיש – ולא רק זאת – בתוך גופי אני יודע, שאנו הגשמת אחדות, שאנחנו אהבה.
זה האלוהי אהובה, זהו גן העדן.
אני רואה אותך בכלא רגשותייך, נאבקת ונכנעת, ונשברת, מבולבלת, ונופלת מדממת על השטיח הלבן ההוא שאמך קנתה לך זה מכבר.
אני שומע אותך זועקת מתוכך "הצילו" מבקשת ממני לפרוץ דרכי אלייך פנימה, אך את פוחדת לפתוח שערי חומה בצורה ולתת לי –
לתת לך את כולי.
ואת רוצה לבלוע את כולי, מבלי משים, רוצה את כל אורי, רוצה להכיל אותי עד כלות, מבלי לדעת זאת בכלל... ואני מקדיש את כל חיי כדי להיות לך שם נחוש, להיות לך אור איתן – עמוד אינסוף, שמחובר אל הבריאה ומחובר אליך גם, לאדמה, אל כלי של הכלה מושלם שאת הינך.
מושלמת כמו שאת.
אישה ואמא, אמונה ואדמה ועם.
אבל כרגע
את
נפרדת.
פחדייך לוקחים אותך מכאן בכל פעם מחדש, ואני פרפר בתוך האש, נשרף בה מכאב, אך לא נשבר.
אני רואה אותך לעומק נשמתך אהובתי, אני מביט בך מתוך לב נקי ללא רבב.
ומין הכתר הלבן הזה ממנו את כל כך נרתעת, רואה כמה יפה את, ואוהב את הגרעין האמיתי של נשמתך, שהוא פשטות כל כך גדולה ואהבה... ואהבה... ללא רצון נמוך, ללא דואליות, מעבר לגבולות של זמן ושל מרחב של גופינו הקטן.
ולא אכפת לי אם בחוץ את מלאה קליפות, ואף קוצים, קולות, וסערה וגם פחדים, אכפת לי רק מי את בתוך השקט,
שם בפנים.
ברגעים שאת ערה, שאת מרפה מן הפחדים, את משוחררת.
את פורחת שלל צבעים כפרח אלוהי סגול ויפהפה.
אני רואה אותך מוארת קטנטנה ומתולתלת, מתבונן עמוק אל תוך קסמייך
ומזיל דמעה.
אני כאן לנצח, ולנצח אאירך,
אם רק תרשי לי,
אני כאן
אני איתך
אני אישך.
את אדמה,
את חופשייה,
אנחנו יחד
אהבה
