הזיה נוספת מליבי, כך נדמה לי,

משנה את פניי בתוך מראה שקופה,

חלל אטום, של כלום, שקורא לי,

מתנפץ על חומותיי כעוד ספינה טרופה,

במראה פניי משתנות, או אולי זה עיניי,

משהו במבט שחצה את חיי,

מרגיש כמו סלעים מוחצים את רוחי,

שב פטיש הייאוש והולם במוחי,

אומרים לי שאין ממה לחשוש,

אך יודע שימי כאני עוד ספורים,

קולות לוחשים אלי ממעמקי הראש,

מחפש רק עוד רגע שורד של חיים,

לא הלמה בי שתיקה,

לא שתקו תפילותיי,

בלי סיבה מצדיקה,

נעלמו לי חיי,

מי אני עכשיו?

מה הפכתי להיות?

אהוב מאוכזב, או

שוכן תהומות?