קול דודי דופק

ואנוכי בחדרי לבדי,

אינני שומעת,

הנקישות בדלת.

הקול קורא בחשכה

נשמע כרעש טיפות הגשם.

כמעט וצועק,

פתחי לי

אחותי רעייתי.

מסתכלת מבעד לחלון

על העוברים והשבים.

קול דודך הנה זה בא,

מדלג על ההרים,

מקפץ על הגבעות.

 חושבת כי הנה הסתיו עבר

הגשם עובר חולף לו.

בבכי זועק,

קומי לך רעייתי יפתי

ולכי לך,

לפני שאלך, היפה בנשים,

לפני שאפנה.

עולה על משכבי

בייאוש ביקשתי

את שאהבה נפשי.

באתי לגנך,

אך הגן נעול,

מעיין חתום.

בעצב רב אעצום את עיניי,

ואדע כי בקשתיו ולא מצאתיו.

-מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפוץ-