ולפעמים החגיגה נגמרת והמסך יורד עלייך ועל חלומותייך ומרחוק תשמעי קולות שירה ופסיעות ראשונות של ילדים קטנים וקול דקיק של בכי עצור ותיזכרי בירוק של הדשא ובצהוב של השמש ובאחותך הקטנה שזה עתה נפל לה שן ובמגע היד של חבריך ובאפיך תריחי את ריח הבשמים של מוצאי השבת וריחו של האביב בשיא פריחתו ואט אט תניחי לראשך תניחי למחשבות תניחי לרצונות ולשאיפות בשלמות ולפעמים המנגינה נגמרת והכינור והגיטרה והפסנתר מסיימים את נגינתם כי לכל מנגינה יש סוף והמסך יירד עלייך תכסה אותך בבדידותו ומרחוק כבר לא תשמעי קול שירה וגם לא קולות צחוק ובעיניך הכחולות תראי רק שחור עמום שחברייך עוד לא ראו כמותו אך את בשלמותך תקבלי אותו וכשתניחי להכל קול דממה דקה יישמע וקול שופר גדול ייתקע ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון כי המנגינה הסתיימה והכל מסביב הסתיים יחד איתה. נכתב לאחר שעיכלתי שחברה שלי מוגדרת כ"צמח",חשבתי מה עבר לה בראש באותו שבריר שניה שהמכונית נכנסה בה...