שלושה שירים מתוך הספר החדש
©'שירי-קפה'/ענת ארגוב
© "קפה?"
רכנה לעברוֹ
חזָהּ קצת נחשף .
"יפה",
הוא חיֵיך
לא מֵתיק את עֵיניו .
"אֲני כבר מְכינה",
מִהרה למִטְבח
וְשָׁפְתה
וּמזגה
(מציצה אֵיך הוא נח).
"גם עוגה?"
שאלה,
(רוֹצה להרשים).
"גם עוגה." –
(הוא נִדְרך, ממהֵר להסכִּים).
כמו רִקּוּד מתוכנן –
מעוצב למִשְעִי,
בלא חזרוֹת אל מול הראי
תפקידוֹ כה נהיר –
וּבָרוּר תפקידה.
אֵיך זה קורֶה?
טֶרם אֵדע.
© הֵם היו חיילים
שֶׁשמרו על גשרים.
וַאֲני הייתי ילדה.
עד היוֹם זה מדהים,
עד כמה המדִים,
מוֹשכים בְּצוּרה מפחידה.
בִּשַּׁלְנוּ קפה
בסִיר במִטבח,
וְיצאנו בלילה לתת.
והייתה התרגשוּת,
וּתחושת חשיבות,
של בגרוּת מבשִׁילה טֶרם עֵת.
ואמנם מִלְחמה
וזֶה די לא נעִים,
אך אני נערה בתיכוֹן,
וּמה שעִניֵין,
כשמזגתי להֵם,
אִם לבשתי ת'-ג'ינס הנכוֹן.
© "קפה?"
בסלון בשִׂמְלת-מארחת.
"מאוחר,
כבר עדִיף ללא קופאין."
מְכִינה במטבח,
וּמִשׁם מִתבדחת:
"מַקְדים הוּא לישון –
וּמקדִים להשכִּים."
"גם עוגה?", שאלה –
רגועה וקולחת
"לא נראה שכדאי –
מנסים קְצת לשמוֹר..."
מזְגה ביעילות, בשׁוּבָה וּבנחת,
ללא קופאין, וחלש, ואפוֹר.
"את אישה מסודֶרֶת,
נעִימה ומוצלחת",
החמיא, מתחנחֵן, נעֱמד.
מזהָה את התלוּת,
מביטה בקרחת,
מחליטה שׁוּב לִבְחוֹר בַּ'לבד'.
© כל הזכויות שמורות
תגובות