אין לי "שמן של מוסך" (כמו שאח שלי אומר) אם את כותבת את זה באמת ובתמים עלייך, אני יוצאת (לצערי הרב) מנקודת מבט שכן....
במילים אחרות- הכבשה השחורה....
קשה להודות בזה, אבל לפחות עשית זאת בדרך הכתיבה, כי גם הכתיבה יכולה להעביר צמרמורת לפעמים...
תודה ששיתפת אותנו במשפט היפה והכואב הזה...
ליתוש.
אם להמשיך את המשל:
לא נעים להיות שן חסרה, אבל על השן החסרה מוצב הכתר.
(זה כמובן מגיע אחרי צילומים, וניתוח, ושתל ועריכת תבנית גבס וכן הלאה... לכל שלב אפשר למצוא גם נמשל. אבל בסוף הכתר הרבה יותר מבריק וישר מהשיניים האמיתיות. אבל, כמובן, הוא מלאכותי. וגם מלכותי. המשל עוד ארוך אבל מוסר ההשכל הוא ששן חסרה תמיד תבלוט בתמונה המשפחתית.)
[ליצירה]
אין לי "שמן של מוסך" (כמו שאח שלי אומר) אם את כותבת את זה באמת ובתמים עלייך, אני יוצאת (לצערי הרב) מנקודת מבט שכן....
במילים אחרות- הכבשה השחורה....
קשה להודות בזה, אבל לפחות עשית זאת בדרך הכתיבה, כי גם הכתיבה יכולה להעביר צמרמורת לפעמים...
תודה ששיתפת אותנו במשפט היפה והכואב הזה...
ליתוש.
[ליצירה]
אם להמשיך את המשל:
לא נעים להיות שן חסרה, אבל על השן החסרה מוצב הכתר.
(זה כמובן מגיע אחרי צילומים, וניתוח, ושתל ועריכת תבנית גבס וכן הלאה... לכל שלב אפשר למצוא גם נמשל. אבל בסוף הכתר הרבה יותר מבריק וישר מהשיניים האמיתיות. אבל, כמובן, הוא מלאכותי. וגם מלכותי. המשל עוד ארוך אבל מוסר ההשכל הוא ששן חסרה תמיד תבלוט בתמונה המשפחתית.)
[ליצירה]
השיר יוצר תמונה מושלמת ויש בו גם הפתעה ואפילו הומור, ואולי היכולת לראות עצמך מבחוץ, ולגחך קצת, הצילה אותך מהים הרגשי של עצמך. אפשרה לך, לפנים שלך, להיות האופק, התקווה. הבנתי נכון?
[ליצירה]
בס"ד
האמת- זה שיר מאוד מבולבל ולכן גם מבלבל.
אבל יש בו משהו. קרם הגנה- זה טוב. יש לא מעט רוח ובאבק בשירים שלך שמת לב?
זה טוב, זה תנועה, זה מרקם, ריחות.
לפרוק כל עול בחרדת השמיים- באמת נשמע לי מדוייק.
מעניין איך אתה כותב- במהירות או לאט, הרבה מחיקות? עד כמה מתבהר לך על מה השיר
[ליצירה]
[ליצירה]
אוי.
עד כמה זה אוטו ביוגרפי? מה לעשות, אני אמא גרושה ויש לי בן גרוש, אז קשה שלא להידרך מול שיר כזה
אבל בשבוע הבא הוא מתחתן שוב, עם ילדה נהדרת.
באמת, זה יגמר בטוב.
זבל רוחני שכמוני- זאת אמירה שירית חזקה אם תשאל אותי. הקורא קופץ מכסאו פ]חות או יותר וזה בכלל לא רע..
[ליצירה]
בס"ד חוף שלי
ציירת תמונה כל כך מוחשית וכל כך זכורה. השברים שבאים והולכים עם הגלים. הנצנוצים והחמימות והצלילות והכאבים שהים אוסף ופיסות השברים מן העבר שהוא מטיל שוב לרגלינו... את לא שם אבל זה בתוכך וזה יחזור, המקום ההוא, כמו שהשברים חזרו..
תגובות