בסד
סיפור קצר וקטן, עם מוסר השכל נחמד.
הגעתי לכיתה בעשרה לשמונה, די מוקדם, התלמידים המעטים שהיו בכיתה הצמידו את פניהם למחברות.
יש בוחן? שאלתי
כן הם ענו בספרות.
שלפתי את מחברתי מהתיק והתחלתי לחזור.
החומר היה רב, רב מידי, כמעט על חצי מהמחזה אנטיגונה, שאני אישי לא אהבתי, אבל למה להיות אנטי?
התלמידים הוציאו את אפם לשניה מהמחברות והתחילו להתלחש בינהם, לא נעלבתי שהם לא מדברים איתי, כי הם יודעים שאני ישר והגון ולא מכין...
שליפים!!! אחד מהם כמעט צרח.
לא... גם זה לא היה רעיון טוב.. החומר היה רב... רב מידי.. הוא לא יספיק לכתוב, ולא יהיה לו איפה לכתוב אז ככה שמה שנשאר להם זה ללמוד.
הם החזירו את אפם למחברות.
עוד תלמיד אחד נכנס, הוא חטף שוק כשראה את כולם דוחפים את חוטמם למחברות ושאל:
בוחן?
כן השבתי בספרות.
גם הוא נהג כמו כולם.
תפקדי איסמנה, מקהלה, קראון, פוליניקס, תיבי, זאוס, מלחמה, קבר, הריון.......יותר מידי.
הכיתה התמלאה, נשארו שניות ספורות עד שהמורה תכנס.
היא נכנסה, והופתעה לראות כבר את כל המחברות בחוץ אבל לא חשדה בכלום.
על מה דיברנו שיעור שעבר?
על השיר ה3 של המההלה השבתי באומץ.
כן, היא שכחה שהיה אמור להיות בוחן.
אסור שהיא תזכר שהיה אמור להיות בוחן התלחשנו זה אל זה.
אז נתנו לה לזרום, בלי הפרעה ושום קטיעה מצידנו.
יופי, השיעור עבר חלק, בלי בוחן, נתנו לה ללמד כל השיעור.. התקדמנו באופן רציני...ממש כמעט סיימנו את כל המחזה...
הצילצול נשמע.
לפני שכל התלמידים הספיקו לצאת להפסקה המורה הודיעה:
אמ..אל תשכחו, בעוד יומיים נעשה בוחן על כל מה שהספקנו ללמוד...
____
תניכ פממע שיבנש
תגובות