השמים הפכו חלודים חלודים
והשמש כוסתה בצעיף עננים
במורד הרחוב משחקים ילדים,
עוד עיניהם מבריקות.
והלילה הזה. הצלילים החדים
של בכי וצחוק, ודלתות השכנים
הסגורות עוד יעידו כאלף עדים –
לא נשמעו צעקות.
הלילה הזה יאלמו יחידים
ושקט גדול יעטוף המונים,
קורבן של ציבור ועולות ותמידים
וסכינים נשחקות.
כי זו סגולתם של לילות בודדים:
קול מוות וצחוק זה לזה נענים
מביטים זה בזה ובראשם מנידים –
הלילה הזה
שתיקות.
תגובות