אלהים יום חסר אונים זה ואני שכבר לא היה לי עיר מקלט בעיר הפרא שלי להולד מחדש נותרתי ערום ועריה מולך עד שלא רק בגדי מצוות או מעשים טובים הושלו מעלי נותרתי לבדי לובש את פחדי נוטף מים מרים ואין לי אף כפיס עץ להאחז, להמתיק את המים. יום חסר אונים זה ואני שפחדתי למות בחיי שבתי אליך זוחל ומדמע בבורות עמוקים מלטבוע וידעתי שגם שם אתה תמיד מקשיב.