ירוק
ירוק, ירוק
ירוק...
תריח את השקט
-היא אמרה-
תטעם את השלווה
כל ששת חושיי
נדרכו נוכח אותו
ירוק
שבעיניה וסביבה...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסכימה מאוד עם צחית, גם הייתי משנה את הסיווג, זו יכולה להיות יצירה תחת "שירה". הייתי אולי מוסיפה בית שלישי: אותו הזבל של אתמול שנערם ברחובות העיר יעלם בחדשות בוקרו של יום.... [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי יקירי, לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...) אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום... ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח. בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)... נדבר... איה:) [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה אבל משהו מפריע לי, המקצב לא מתאים, לדעתי, לסגנון ולתוכן, השורות קצרות מדי, קצובות מדי, ומפריעות להרגיש את הרכות של היצירה, מפריעות לזרום עם יופיה. [ליצירה]
- [ליצירה] יורם- זה יפה מאוד. הייתי מעבירה את בלי ריבית, למקום אחר- צריך לחשוב לאן... את השורה האחרונה- מפרידה משאר השיר בעוד שורת רווח. יצירה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ביותר! כרגיל- השימוש שלך בתיאורים העדינים, של הטבע, של הדברים הפשוטים והעלאתם לרמת ביטוי כ"כ מיוחדת! [ליצירה]
- [ליצירה] תיאור מדוייק, מתומצת, עדין ומעורר של רגע קטן הטומן בחובו כה הרבה על רבדיו הרבים... [ליצירה]
- [ליצירה] כן שי- מוכר, "זכית" בחשיפה מוקדמת... האמנם זכות? [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, אם כי קצת לא ברור. מה שיפה פה, שעל אף שחוזרים מוטיבים מובהקים-שלך, היצירה הזו שונה מקודמותיה, שונה לטוב :) הייתי משנה את השורה האחרונה- ומורידה את המילה- אז (שמופיעה גם שורה קודם ונראית לא שייכת כאן), כמו כן, יש לתקן מזכר לנקבה: "הן- עומדות בשורה". וכן- "מישהו דורך עליהן"... [ליצירה]
- [ליצירה] יוסף- ראשית- תודה, ושנית- רק אשאלך: וכי למה הנאיביות מצערת אותך? איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה. [ליצירה]
תגובות