למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2013/08/blog-post_18.html
לפרשת כי תבוא - שנה ב
אקוסטיקה בהר גריזים ובהר עיבל בפרשתנו (פרק כז) אנו קוראים על הברכות והקללות שמצווים הלוויים לומר על הר גריזים והר עיבל לאחר שבני ישראל יעברו את הירדן כדי לרשת את ארץ ישראל. המשנה במסכת סוטה (ז, ד) מתארת כיצד נעשה הדבר: "ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלווים והארון עומדים למטה באמצע [בין שני ההרים] הכהנים מקיפים את הארון, והלוויים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן [על ההרים]… הפכו [הלוויים] פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה' [שכל 'ארור' האמור בפרשתנו (פרק כז) פתחו בברכה תחילה כלפי הר גריזים] ואלו ואלו [כל ישראל שבהר גריזים והר עיבל] עונים אמן, הפכו [הלוויים] פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה' ואלו ואלו עונים אמן עד שגומרים ברכות וקללות". ראשית, יש לציין שהמשנה (שם) מסיקה להלכה שהר גריזים (881 מטר) והר עיבל (940 מטר) הם "בשומרון בצד שכם"; שני ההרים שוכנים ליד שכם, זה מול זה. רק פעם אחת נוספת נזכר הר גריזים במקרא ושם בלי שום ספק הוא הר גריזים שבשכם, כאשר בעלי שכם המליכו את אבימלך, בא יותם: "ויעמוד בראש הר גריזים וישא קולו וירא ויאמר להם שמעו נא בעלי שכם", והמשיל להם את המשל המקסים על העצים שהחליטו למשוח עליהם מלך (שופטים ט). הצד השווה בין שתי התופעות האלו, קבלת הברכות והקללות אחרי שעברו את הירדן, והנאום שנשא יותם לבעלי שכם, הוא, שבשתיהן הקולות היו צריכים להישמע להמון הגדול. לפני כמאה וחמישים שנה ביקר אדווארד רובינסון, אחד מהחוקרים הראשונים של התנ"ך מאנגליה בא"י, והוא מספר סיפור מעניין. כאשר הלך על שיפוע הר גריזים הוא שמע קולו של נער ערבי רועה צאן, שקרא לעזים שלו. הוא הסתכל סביבו כדי לאתר את רועה הצאן הצעיר על ההר, אך לשווא. ופתאום הוא ראה אותו. הנער לא עמד על הר גריזים אלא על הר עיבל מול הר גריזים, ולמרות המרחק הרב קולו נישא בלי קושי מהר אחד לשני. רובינסון הרים את קולו וקרא לנער הזה, והלה שמע אותו בלי קושי. רובינסון הכיר תיכף ומיד שבשני ההרים האלה ישנה תכונה מיוחדת של אקוסטיקה שמאפשרת נשיאת הקול באופן יוצא מהכלל. הוא עשה ניסיונות שונים ונוכח לדעת שאמנם כך הדבר, וכתב בספרו שהוא בטוח שזה אחד מהמקומות הנדירים בעולם, אם לא המקום היחידי, שקולותיהם של שני אנשים העומדים בגיא בין שני ההרים יכולים להישמע באזני אנשים העומדים על שני ההרים. לכן יתכן שלכך נבחרו הר גריזים והר עיבל לאמירת הברכות והקללות, ולא מפני איזו קדושה בהרים האלה המקום הזה נבחר להשמעת הברכות והקללות, ולכן הם לא נזכרים יותר בקשר לכל דבר שבקדושה. רק השומרונים הפכו את הר גריזים להר הקדוש להם. [ע"פ מאמרו של פרופ' ל.י. רבינוביץ, מחניים קטז עמ' קסב-קסג]