לפרשת כי תבוא

אבק ועפר מן השמים

בפרשתנו נאמרה הקללה: "יִתֵּן יְהוָה אֶת-מְטַר אַרְצְךָ, אָבָק וְעָפָר,  מִן-הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ, עַד הִשָּׁמְדָך" (כח, כד).  הפרשנים נחבטים בקושי , כיצד יתכן שהמטר יהפוך לאבק ועפר:

א.      רש"י ותרגום יונתן בן עוזיאל פירשו, ע"פ התלמוד בבלי (תענית ג,  ב ), שאין הכוונה שהמטר עצמו יהפוך לאבק ועפר, אלא  מדובר ברוח הבאה אחרי המטר, המעלה אבק מן האדמה על הצמחים, ובכך גורמת להם נזק.  רש"י מציין שמדובר ברוח שבאה אחרי שירד גשם קל, באופן שהאדמה לא נעשתה בוצית, ולכן הרוח יכולה עדיין להעלות אבק מן האדמה על הצמחים.

רוחות חזקות הנושאות גרגירי חול ואבק פוגעים בצמחיה,  לכן למשל, בקרבת הים, מעטים הצמחים הגדלים בהצלחה.

ב.       הרשב"ם פירש: " הרוח במקום שרגיל להמטיר מטר, ימטיר לך מן השמים אבק ועפר, כלומר מגובהי הרים שהן יבשים מאין מטר, ירד אבק ועפר שינקרו עיניכם".  באופן דומה פירש החזקוני: "הרוח הרגיל להביא מטר השמים, יבוא בחוזק ויורד אבק ועפר מעל ראשי הרים ויהפוך שרשי האילנות למעלה". הרשב"ם והחזקוני, ללא ספק מתארים "גשמי אבק" יבשים וסופות חול ואבק.

באפריל 1955 ירד על תושבי אזור סטלינגרד ברוסיה "יום לבן", שנמשך שלוש יממות רצופות. בשמים נראו עננים לבנים וצפופים, וקרני השמש לא יכלו לחדור דרכם. העננים נפלו לאיטם על האדמה, וכעבור שעה קלה הלבין כל האזור. הרחובות כוסו אבק לבן שחדר לפה, לנחיריים ולעיניים. נתברר אח"כ שהאבק הרב הגיע מהרי גיר באסיה המרכזית ע"י רוחות. ב-11 במאי 1934 ירדו "גשמים לבנים" דומים במדינת אריזונה באמריקה הצפונית שמקורם מהרי גיר. באזורים הטרופיים על חוף אפריקה המערבית, שכיח "גשם אבק" הידוע בכינויו "גשם דם", המוסע ע"י הרוחות ועשוי גרגרים מינרליים, אפר וולקני וחומרים אורגניים.

הקטע בתורה בו מוזכר הפסוק  הנ"ל,  מתאר בין היתר מכת בצורת קשה. תקופות בצורת גרמו לאורך השנים בין היתר גם לסופות אבק וחול. מאחר ובתקופת בצורת האדמה יבשה מאד, וחשופה – בהעדר צמחיה, קל יותר לרוח להרים את גרגירי החול והאבק.

ההבדל בין חול ואבק הוא בגודל הגרגרים.  גרגירי החול הכבדים שוהים רק מספר שניות באוויר ונישאים למרחק של קילומטרים ספורים  ואילו גרגרי האבק  נישאים לגובה של קילומטרים אחדים ונסחפים למרחקים של מאות ואף אלפי קילומטרים .

האבק מורכב בד"כ מעפר או משחק סלעים, וכן חלקיקי חומר הנפלטים מהתפרצויות הרי געש. לסופת חול יש מספר תנאים על מנת שהיא תיווצר, חלקם הוזכרו ע"י החזקוני והרשב"ם:

1.      החול צריך להיות דק, כמו במדבריות,  על מנת שהרוח תוכל להסיע אותו.

2.      החול חייב להיות יבש כדי שהרוח תוכל לשאת אותו. אם למשל, ירד גשם ואחר מכן נושבת רוח לא תתחולל סופת חול. 

3.      הרוח צריכה להיות חזקה מספיק על מנת שתוכל להרים את גרגירי החול.

4.      כאשר הקילומטרים התחתונים של האטמוספירה אינם יציבים, נוצרים זרמי אוויר אנכיים אשר מסיעים את החול והאבק כלפי מעלה.

בישראל נפוצות סופות חול ואבק, כשמקורותיהן מירדן, הנגב, או מדבר סהרה.

ג.        הרלב"ג  פירש: "וזכר עוד על צד הקללה, שיהיה מה שירד בארצם מהמטר, הויה תתהוה מהאד הקיטורי, הוא עשן עב, והוא כמו אבק ועפר, ניביי"ה בלע"ז. והיא רבת הפסד לבעל חי ולצמחים".  הרלב"ג מתאר "גשמי אבק" היורדים עם גשמי מים.

באטליה, בדרום צרפת ובבלקאנים יורדים לעיתים גשמים אדומים, שצבעם בא להם מגרגירי חול. גרגירים אלה מקורם במדבר סהרה, השופע חולות מכל הצבעים – לבנים, צהובים וגם אדומים. רוח המדבר נושאת מטעני חות צבעוניים אלה אל אזורי הים התיכון. החול מתערבב עם רסיסי המים בעננים, וכך ממטירים הללו גשם אדום.

פעמים שיורדים שלגים  צבעוניים, הנוצרים ע"י חלקיקי חול הבאים מהמדבריות. בחודש פברואר 1959 ירד שלג שחור על הרי הקוקז, שמקורו בחלקיקי פיח הנפלטים מארובות בתי החרושת או מהרי הגעש, התערבבו בעננים, וקפאו בין רסיסי המים.

גשם בו מעורב חלקיקים מזוהמים קרוי "גשם חומצי" (בשל דרגת החומציות שלו), וגורם לפגיעה בצמחיה ובבעלי חיים.