למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2016/07/Pinchas-life-expectancy-people.html

תוחלת החיים של האדם בפרשתנו אנו קוראים, כי במהלך חג הסוכות נצטווינו להקריב 70 פרים: ביום הראשון-13 פרים, ביום השני-12 פרים וכן הלאה סה"כ 70 פרים. האברבנאל נותן לכך שני טעמים: "הדבר הראשון התורני אפשר לדורשו כפי שחז"ל אמרו, שהשבעים פרים היו רמז לשבעים אומות...והדרך השני המדעי עיוני הוא לזכור לאדם ימי חייו ועניינו בהם כדי שיתן אל ליבו מה יהיה סוף ימי חייו, ולכך היו ה-70 פרים הקרבים בשבעת ימי החג רמז לימי שנות האדם שהם כפי המספר ההוא כשיעלה ימיו מבלי תוספת ימים אשר אין בהם חפץ שהם ימי הישישות המופלג ולא חסרון, וכרת מהימים הטובים, וכמו שאמר 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'...והכבשים הנקרבים אחריהם היו לרמוז שפעמים ימות האדם ושנותיו היו יותר משבעים שנה ויגיעו עד 100 שנה או פחות". מפירוש זה אנו למדים שני דברים לגבי תוחלת החיים של האדם: א. ש-70 שנה הם ימי האדם - "החיים הטובים", ללא זיקנה מופלגת. ב. שגבול החיים הוא בגיל 100 שנה. ומה שכתבה התורה בבראשית (ו, ג): "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ראה בתרגומי התורה ובפירוש רש"י שם, ובעיקר בפירוש אב"ע שם, שאין זה מכוון לגבול תוחלת החיים, אלא לזמן ש-ה' המתין לדור המבול כדי שיחזרו בתשובה עד המבול. מכאן שהברכה 'עד מאה ועשרים' נובעת מפירוש מוטעה לפסוק הנ"ל, ע"פ רוב המפרשים. במאמר זה אתייחס לנקודות אלו, ולנושא המאמר באופן כללי. 1. לאור השיפור הניכר ברפואה מונעת וברפואה פעילה, וכן לאור השיפור הכלכלי ותנאי הרווחה בארצות מפותחות, עלתה תוחלת החיים של האוכלוסיה המערבית, ועמה גדל מספר הזקנים. מימי רומא העתיקה ועד ימי הרנסנס נשאר אורך החיים הממוצע סביב 30 שנה, ללא שינוי. לעומת זאת, בין השנים 1980-1900 עלתה תוחלת החיים מ-49 שנה ליותר מ-70 שנה. אשה ישראלית חיה בממוצע 80.4 שנים לעומת 76.6 שנות חיים של הגבר הישראלי (ע"פ "שנתון סטטיסטי לישראל" מס' 52, לשנת 2001, לוח 3.20 ). ב-50 שנות קיום המדינה עלתה תוחלת החיים בתשע שנים בערך. את העלייה בתוחלת החיים מייחסים בעיקר לירידה בתמותת תינוקות ובתמותה ממחלות לב וממחלות זיהומיות. 2. כיום מקובל לחלק את שכבת האוכלוסיה הזקנה לשתי תת-קבוצות: 'זקנים-צעירים' בני 74-65 שנה, שחלקם הגדול בריאים יחסית, מתפקדים היטב מבחינה שכלית, בעלי השכלה, גימלאים-פורשים אשר זקוקים ומסוגלים לקריירה חלופית וחדשה בחייהם; 'זקנים-זקנים' בני 75 ומעלה, שחלקם, סובלים ממחלות פיסיות ושכליות כרוניות ומרובות, מוגבלים מבחינה פיסית ונפשית, ובלתי-יצרניים. 3. חז"ל הכירו בגבול החיים בגיל 100 שנה. "בן מאה, כאילו מת ובטל מן העולם" (אבות ה, כא). ממוצע חיי האדם הוא 70-80 שנה, כפי שאומר הפסוק בתהילים: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" (צ, י). תוחלת החיים המרבית, גם בתקופה המודרנית, היא כ100- שנה, למעט מספר קטן של אנשים שעברו את הגיל הזה. שכיחות האנשים אשר הגיעו בעבר לגיל 100 שנה הוא 1:10,000, ושכיחות זו לא השתנתה גם בתקופה המודרנית. מאידך הצליח המדע המודרני, כאמור, להעלות את ממוצע החיים של האוכלוסיה לגיל 75-70 שנה. הגיל הגבוה ביותר שגבר הגיע אליו ושלגביו קיימת עדות מהימנה, הוא הגיל היחיד במינו העומד על 120 שנים ו-237 ימים. שיא זה שייך לשיגצ'יו איזומי, מאסאן שעל האי טוקונושימה הנמצא דרומית-מערבית לטוקיו, יפן. הוא נולד באסאן ב-29 ביוני 1865 ונרשם בהיותו בן 6 במיפקד האוכלוסין הראשון שנערך ביפן, ב-1871. הוא נפטר בביתו ב-12:15 לפי שעון גריניץ' ב-21 בפברואר 1986, בעקבות דלקת ריאות (ע"פ ספר שיאי גינס לשנת 2002). 4. מאמצים מדעיים ורפואיים רבים נעשו במשך הדורות, ובעיקר בשנים האחרונות, להאריך את תוחלת החיים של האדם. למרות המחקרים הרבים, וההתקדמות העצומה בידע ובהבנה בתחומי ביוכימיה, הגנטיקה, הביולוגיה המולקולרית והפיסיולוגיה, עדיין אין בידינו הסבר להזדקנות כתהליך שמתחייב מן התהליכים הפיסיולוגיים שבגוף החי, הפועל כתיקנו. לא ברור אם מדובר בהצטברות חומרים רעילים, שינויים בתהליכי חילוף החומרים, שיוניים הורמונליים, שינויים חיסוניים, שינויים גנטיים, השפעות סביבתיות, או שינויים אחרים. כמו כן לא ברור עדיין באילו מרכיבים של חלקי התא מתרחשים השינויים הראשוניים והקריטיים של ההזדקנות. ידועים נתונים תורשתיים וסביבתיים שונים המשפיעים על אורך החיים של בני האדם, אך טרם נמצא הסבר מדעי לנתונים אלו. 5. פרעה שואל את יעקב אבינו: "כמה ימי שני חייך" (בראשית מז, ח), במילים אחרות, בן כמה אתה? יעקב משיב לו: "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם" (שם, ט). כלומר, יעקב עונה לפרעה, שהוא בן 130 שנה, ויחסית לגיל שהגיעו אליו אבותיו (אברהם: 175 שנה, ויצחק: 180 שנה), הוא חי מעט שנים; ובגלל הצרות והדאגות והטרדות הרבות שפקדו אותו, הזקנה קפצה עליו, ולכן הוא נראה זקן מאד (רמב"ן וספורנו, שם). ניתן ללמוד מכך, שכשם שהצרות והדאגות מחישות את תהליך ההזדקנות, ומקצרות את משך חיי האדם, כך רוגע ושלווה יכולים להאריך את החיים; עובדה, שיש לה סימוכין גם מבחינה מדעית . כמו כן חוקרים מאוניברסיטת ייל (ארה"ב) מצאו קשר בין מחשבות חיוביות לבין אריכות ימים : החוקרים מצאו כי אנשים מבוגרים בעלי מחשבות חיוביות על זיקנה והזדקנות, חיים בממוצע שבע וחצי שנים יותר מאנשים בעלי מחשבות שליליות (מתוך "גליליאו" 11-12/2002 עמ' 67).