כשרצים הכרומוזומים
על הג'ל הירקרק
מפענחים
בלי קול
את כל תכונות הגוף
אני חושב ממש
על תכונות הנפש
שלא בג'ל יפוענחו
ולא בזרם יוני
רק אולי בזרם
מעגלי שלם
של
אהבה קדושה
[ליצירה]
לעינב, אשתדל להסביר..
זהו סיפורו של אב-רם : אברהם אבינו.
כולנו רגילים לראות בו אב רב חסד הפותח את אוהלו לארבע רוחות השמים. ואכן כזה הוא.
האם חשבנו על כל כך הרבה פעולות קשות, לא רוצה לומר- אכזריות, שהוא פועל בצו אלוק'? האם סיכמנו לעצמינו שלא עקדה אחת עקד אברהם אבינו אלא ארבע לפחות ואולי גם יותר, ולא בכולם עצר בסוף המלאך את המאכלת מלנגוס...
חשבנו איזה מחיר משפחתי כבד הוא שילם?
ומדוע היה עליו להקריב קורבנות אישיים?- כדי לאפשר הולדתו של עם יהודי בלי הפרעה.
אז זהו, בעצם אני מנסה בשיר הזה לנחם את עצמינו הכואבים כאן, בדור הזה, העוקדים עקדות ומקריבים קורבנות את נשינו וילדינו כמו אבא אברהם.
בעצם אני רק מנסה להתנחם בידיעה, שכך הוא ית' מוליד את עמו- בצער, בעצב, בדם...
בדמייך חיי! בדמייך חיי!
[ליצירה]
מלך מלכי הלבבות,
לא בתקיעה בא.
או בשופרות.
אל אלוקי האהבות,
בקול דממה בא.
בלי הצהרות.
שובר,
או יוצר.
עוטף,
או חוטף,
אבל משאיר אחריו
(כך נדמה לי)
יותר מרק זכרון מאנפף.
או שמא,
פיספסתי את העיקר,
ואתה דיברת באמת על שופר?
ורק אני (רק על עצמי אמרה כבר רחל)
לקחתי את השיר במחוזות הרגש לטייל??
תגובות