כשרצים הכרומוזומים
על הג'ל הירקרק
מפענחים
בלי קול
את כל תכונות הגוף
אני חושב ממש
על תכונות הנפש
שלא בג'ל יפוענחו
ולא בזרם יוני
רק אולי בזרם
מעגלי שלם
של
אהבה קדושה
[ליצירה]
ראשית לא נפגעתי- הדיון הוא פורה וראוי.
את כקוראת רשאית להעביר ביקורת או לא, להגיב או לא, ועצם התגובה היא מבורכת.
לא הזכרתי כבוד לכותבים (תקראי) מי אני שאטיף למשהו על כבוד?
הזכרתי כבוד למהותה של שירה,
שיש לתת קרדיש לתגים שבה לא פחות מלתכנים.
אוכל להפנות אותך לטקסטים שככה עובדים,
אבל בעיקר- זה כוחו של חופש אומנותי שמאפשר לעבוד לא לפי כלל קבוע.
אנו לא מדברים על תחביר , אלא על מספרים של סימני שאלה-
אפנה אותך לראשי מילין שלהרב קוק,
למדרש על אותיות ותגין של רבי עקיבא-
לנצח ישראל של המהר'ל,
הם כולם מדברים על המשמעות של תגי הפיסוק בהעברת מסרים.
ואני ניסיתי לחבר טקסט עם רעיון מסוים,
את הסיפור עם השאלה ובחרתי ליישם רעיון מסוים שניתקלתי בו.
הדיון הוא לגיטימי.
לא שללתי ממך אף זכות,
רק הפנתי אותך להסתכל על הרובד הנוסף שלפעמים יש לבחירות,
של עיצוב,
של פיסוק,
של לחן אפילו.
ובעיקר- רציתי לומר שאת כל הדיוןם הזה בדיוק,
אפשר לעשות בלי כעס.
שירים זה כיף.
גם הטובים שבהם, וגם אלו שלא,
הם באים להוסיף אהבה ושמחה, לא להכעיס בכלל.
אז על ה"אוף" הזה שבו פתחת את תגובתך- מחיתי.
[ליצירה]
זה שיר תגובה
השיר הוא שיר תגובה לסיפור "מעשה בשבעה קבצנים " שכתב רבי נחמן מברסלב.
הביפור שהוא בעצם שישה סיפורים בתוך סיפור מסגרת, (את סיפור הקבצן השביעי הוא לא הספיק לסיים)
מתאר קבצנים -בעלי לקות פיזית. כל אחד ולקותו.
שבה- באופ]ן מפתיע הוא מתברך דוקא.
ניסיתי לשוחח עם הסיפור,
ועל כן לא ראיתי צורך לשוחח עם כל דמות ודמות,
אולי פעם אכתוב המשך.....
[ליצירה]
מלך מלכי הלבבות,
לא בתקיעה בא.
או בשופרות.
אל אלוקי האהבות,
בקול דממה בא.
בלי הצהרות.
שובר,
או יוצר.
עוטף,
או חוטף,
אבל משאיר אחריו
(כך נדמה לי)
יותר מרק זכרון מאנפף.
או שמא,
פיספסתי את העיקר,
ואתה דיברת באמת על שופר?
ורק אני (רק על עצמי אמרה כבר רחל)
לקחתי את השיר במחוזות הרגש לטייל??
[ליצירה]
הגעגוע
למה שכבר אין,
הלידה היא מה שרק מתחיל.
האם נפגשות תפילותיכם? האם תעברו את הסף אל מחר , או געגועיה' ימשכו אתכם אל שאינו?
האין זה סיפור הלידות כולן??
תודה על שיר נהדר!
תגובות