בחוץ שרב, עלים מתים נושרים וצליל אינו נשמע ברחובות העיר כולם יושבים בבית כבולים למזגנים ורק אדם בודד חולף, עובר, הולך. בחוץ שרב, בפנים נעים, כולי עטוף ברגשות של רחמים אודות אותם האנשים- חסרי המזגנים. אבל בחוץ, עובר אדם, חייו פשוטים ומלאים במשמעות והוא כולו מלא רגשות אשם על מצבו של העולם, ועל אותם האנשים אשר כלואים בבית המזגנים.